מי אוהב אותך יותר ממני

כשאני יושבת מאחורי הדלת הפתוחה למחצה, שומעת את בעלה של אמא ואמא רבים, כרגיל(...), אני מגיע למסקנה ברורה- החיים שלי כבר לא בשליטתי כמו שהיו פעם, כי הרי מה אני יכולה לעשות?? לצאת החוצה ולצרוח? לצעוק? לצווח? מה זה יעזור? זה רק יהפוך את המצב להרבה הרבה יותר גרוע... במקום זה אני משליכה על הקיר את הטישויים המלאים בדמעות ונאבקת בדחף לצרוח.

יש לי תכונה מאוד דומיננטית, אינני יכולה לשמור דברים בבטן, אני חייבת לשתף, לספר, לעדכן, אבל מה קורה כשאין למי?? כלומר, רוצים לדעת על מה אמא שלי ובעלה רבים הפעם? הפעם, הפעם זה קצת שונה..

בבוקר היינו מחוץ לבית, אמא, בעלה, שני האחים הקטנים והחמודים שלי מצד אמא ואני, אבל אני כל הזמן הייתי עם אחותי, בכלל, אני כמו אמא קטנה (זה מה שאומרים עלי...), בכל מקרה, כשהגענו הביתה גם קלחתי אותה והלבשתי אותה ואז אמא שלי אמרה לי שאני אתעסק בדברים שלי ועזרתי מספיק כי בכל זאת אני לא אמא שלה. במקום זאת, היא אמרה לבעלה לעזור עם הקטנים והוא התווכח או משהו כזה, לא יודעת, נרדמתי...

קמתי לצרחות של אמא שלי, היא אמרה לבעלה שזה לא מקובל שהוא הכה אותה חצי שעה וצרח עליה זונה זונה, ולמה רק כי היא אמרה לו שהוא לא עוזר מספיק בבית ושהוא סוציומט.. אז הנה עובדה שלא ידעתם: הבעל של אמי מכה אותה לעתים רחוקות כשהם רבים אבל קמת, פה מכה, שם דחיפה.. והפעם זה נמשך חצי שעה...

ובתוך כל הבלגן והריבים שלא המשיך לפרט ורק אומר שעכשיו היא מתנהגת כאילו הם זוג מושלם והם נסעו לחול כאילו הכל כרגיל (היא אמרה לו שזה גובל בהתנהגות פלילית, ושהוא ילך לטיפול או חרטה דומה...). 

ומה איתי? לי רק בא לצרוח עליו- חתיכת עברייין חוצפן!! איך אתה מעז בכלל להסתובב בבית הזה?!?!?! ועליה, גובל בפלילי?? גובל?? ברור שזו התנהגות פלילית.. 

אחרי זה, כשיצאתי מהחדר הסתובבתי עם דורדוראנט ספריי למקרה שהוא יתנהג באלימות שוב פעם, ואני אוכל לרסס לו בעיניים.. מאותו יום, אני ישנה עם הדורדוראנט!

ועוד דבר קלטתי, שגם לחברה הכי הכי הכי טובה שלי אני לא יכולה לספר כלום, לא לשאר החברות, לא לידידים, לא לאף אחד, ובעצם, בכל הבלאגן הזה שאני שקועה בו, אני בעצם לבד. 

                         לבד!