La vie en rose

תחילה, צעדייך האשונים כבדים וצורמים.

בהמשך אתה מתענג על כמות הלכלוך העולה לאוויר ומצטרף לשאר הטינופת שבכיס.

לקראת סופה הניצול רב,

הזיכרון פוחד להישכח והעדיפות, שכבר אינו היה קיים.

הטישטוש מענג ומספר רבות.

ובסיום טריקת דלת נוראית,

הנמשכת אל חבל דק  התלוי על מנורה שקופה.

כי הרי יהיה טוב או טוב שהיה,

הכל מוגש כאוויר לנשימה.