La vie en rose

דמעה שלא תסופק במסכה,

השלולית הזכה נהפכה לאפורה.

עיניים חשות הכל מאומה,

שורשים ללא צבע אינם יחכו לה.

היא תחנק, האוויר איננו שם,

מהבשר המרגיע הכל כבר דם.

כחול, סגול זהו צבע בריחה,

זכוכיות נשברות מול גשמי הפריקה.

ידיים כבדות משחררות כל משחור,

כל מועקה כבר נמצאת מאחור.

צעדייה חלשות, ללא רצון להישאר,

כי הסוף שגוי והמכלול חסר.