שיניתי את השם, אחרי שכל הלילה חשבתי על רעיונות לספר וגם כתבתי עוד המשך לספר.
קריאה מהנה D;
~~~
פרק 1-התיכון
'שיר, תתעוררי כבר!' קראה אימי. זה היה היום האחרון ללימודים, סוף-סוף אני הולכת
לסיים תיכון!
כמעט שכחתי מזה..
חבל, היה לי חלום מוזר. התנצלתי בפני אימי והתארגנתי מהר. הרי קבעתי עם ירדן שנפגש
ונלך יחד לתיכון. לקחתי את הסנדוויץ' שאמא הכינה לי, ויצאתי מהר, לפני שאמא הספיקה
לדבר איתי. למטה חיכתה לי ירדן. היא שאלה אותי 'כמה זמן לוקח לך להתארגן?! זה לא
אופיני לך!' אמרתי לה 'אני מצטערת, היה לי קשה להתעורר..' 'באמת? קרה משהו?' אמרה
ירדן, אך הפעם בקול יותר רך. 'לא, פשוט.. לא יודעת.. תביני, בכל זאת התרגשתי והיה
לי קשה להרדם, אז גם להתעורר..' אמרתי חצי מהססת. 'אהה... זה גם לא אופייני לך...
טוב לא משנה, אז איך הולך עם ג'ון?' אוי ג'ון! שכחתי ממנו לגמרי! לא היה לי תשובה
לאמר לה.. חשבתי לעצמי, היא החברה הכי טובה שלי, אני צריכה לבטוח בה ולהגיד שאני
לא יודעת. ירדן הסתכלה אלי ואמרה 'קרה לך משהו. את מתנהגת נורא מוזר. ממתי את מסתירה
ממני דברים? יאו.. מה קורה לי באמת?! היא צודקת.. באמת קרה לי משהו.. אמרתי לה
'אני לא יודעת יד, אבל את צודקת.. באמת קרה לי משהו ואין לי שמץ של מושג...' הרהרתי.
מה קורה לי לכל הרוחות?! יש לי תחושה רעה.. ג'ון.. לא יודעת.. אני אוהבת אותו, אבל
אולי צריך הפעם לסמוך על הלב, אחרי הפעם שעברה.. ירדן אמרה 'מה שבטוח, לפחות לדעתי,
זה בקשר לג'ון. אולי קרו לך כמה דברים,
אבל יש לי תחושה רעה לגביו... אני יודעת שאת אוהבת אותו, וזה לא קשור לפעם שעברה...'
קטעתי אותה 'נכון.. גם לי יש תחושה רעה לגביו..' הגענו לבית הספר, השעה היתה חמישה
לשמונה. אמרתי לירדן 'וואו, איזה מזל.. כמעט איחרנו.' ירדן ענתה לי 'יופי שירי, גאונה
קטנה. מזלך שלא איחרנו! את זאת שלא התעוררת בזמן, לא אני!'
היה צילצול. נאלצנו
לקטוע השיחה המענינת שלנו. ג'ון הסתכל אלי, ולא הבין למה לא אמרתי לו כלום, אפילו לא שלום.
~~~
מה דעתכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
צריכה שמחה