חושבת לעצמי

בהפסקה גם ג'ון וגם ירדן נגשו אלי. הסתכלתי על ג'ון, ואז על ירדן והלכתי עם ירדן. ג'ון היה מופתע, והחליט להחזיר לי על אותו מטבע. בערב, הייתה מסיבת סיום. אני תיארתי לעצמי שג'ון ינקום בי שם. ירדן ואני הלכנו ביחד למסיבה. כשהגענו, ראיתי את ג'ון מחייך אלי  בחיוך מסתורי. הסבתי את מבטי ממנו. אמרתי לירדן 'יד, ג'ון הולך לנקום בי. ניראה לי חשב אנחנו כיתה א' ירדן צחקה 'חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, את לא הראשונה שהיתה איתו לשלושה ימים.'  הרהרתי. מה קרה למי שגם זרקה אותו כמוני? הרגשתי פחד משתלט על גופי. מה יקרה לי? למשפחתי? לירדן? ירדן היא החברה היחידה שלי... זאת אומרת אני די מקובלת, אבל לא במובן של חברי אמת. ירדן החברה היחידה שאני סומכת עליה.

ואז ברחבת הריקודים, ראיתי שוב את ג'ון. רציתי כמה שפחות להסתכל עליו, הסבתי שוב את מבטי.. וראיתי גבר מוכר, אך לא ידעתי מהיכן. פתאום ג'ון משך אותי לרקוד איתו. 'מה אתה עושה?! אתה לא מבין שאנחנו לא ביחד יותר?!' אמרתי בכעס רב. לג'ון לא היה איכפת, והוא המשיך לרקוד איתי תוך כדי התעלמות ממני. פתאום הרפה ממני, ואני הלכתי בלי לאמר מילה. הוא הסתכל עלי בסיפוק, ופתאום קלטתי שכולם הסתכלו. אז צרחתי 'אנחנו לא ביחד! תזהרו מהמפלצת הזאת, הוא חסר רגשות!!' ופתאום....

~~~

אני יודעת שהפרקים קצרים, אבל ככה זה מסתדר לי.

יפה?

'שיר, תתעוררי כבר!' קראה אימי. זה  היה היום האחרון ללימודים, סוף-סוף אני הולכת לסיים תיכון!

כמעט שכחתי מזה.. חבל, היה לי חלום מוזר. התנצלתי בפני אימי והתארגנתי מהר. הרי קבעתי עם ירדן שנפגש ונלך יחד לתיכון. לקחתי את הסנדוויץ' שאמא הכינה לי, ויצאתי מהר, לפני שאמא הספיקה לדבר איתי. למטה חיכתה לי ירדן. היא שאלה אותי 'כמה זמן לוקח לך להתארגן?! זה לא אופיני לך!' אמרתי לה 'אני מצטערת, היה לי קשה להתעורר..' 'באמת? קרה משהו?' אמרה ירדן, אך הפעם בקול יותר רך. 'לא, פשוט.. לא יודעת.. תביני, בכל זאת התרגשתי והיה לי קשה להרדם, אז גם להתעורר..' אמרתי חצי מהססת. 'אהה... זה גם לא אופייני לך... טוב לא משנה, אז איך הולך עם ג'ון?' אוי ג'ון! שכחתי ממנו לגמרי! לא היה לי תשובה לאמר לה.. חשבתי לעצמי, היא החברה הכי טובה שלי, אני צריכה לבטוח בה ולהגיד שאני לא יודעת. ירדן הסתכלה אלי ואמרה 'קרה לך משהו. את מתנהגת נורא מוזר. ממתי את מסתירה ממני דברים? יאו.. מה קורה לי באמת?! היא צודקת.. באמת קרה לי משהו.. אמרתי לה 'אני לא יודעת יד, אבל את צודקת.. באמת קרה לי משהו ואין לי שמץ של מושג...' הרהרתי. מה קורה לי לכל הרוחות?! יש לי תחושה רעה.. ג'ון.. לא יודעת.. אני אוהבת אותו, אבל אולי צריך הפעם לסמוך על הלב, אחרי הפעם שעברה.. ירדן אמרה 'מה שבטוח, לפחות לדעתי, זה  בקשר לג'ון. אולי קרו לך כמה דברים, אבל יש לי תחושה רעה לגביו... אני יודעת שאת אוהבת אותו, וזה לא קשור לפעם שעברה...' קטעתי אותה 'נכון.. גם לי יש תחושה רעה לגביו..' הגענו לבית הספר, השעה היתה חמישה לשמונה. אמרתי לירדן 'וואו, איזה מזל.. כמעט איחרנו.' ירדן ענתה לי 'יופי שירי, גאונה קטנה. מזלך שלא איחרנו! את זאת שלא התעוררת בזמן, לא אני!'

היה צילצול. נאלצנו לקטוע השיחה המענינת שלנו. ג'ון הסתכל אלי, ולא הבין למה  לא אמרתי לו כלום, אפילו לא שלום.

 ~~~

מה דעתכם?