אפשר לומר שהציני שבי קיבל סטירת לחי וזכר להרגיש. שזכר להיות ערני לסביבה.
והשבועיים האחרונים באמת הצריכו את זה.
מבין המקצועות שעדיין לא נבחנתי בהם - פיזיקה והיסטוריה - אפשר לומר שהצלחתי לא רע עד כה.
-במבחן מגן בחשמל ומגנטיות קיבלתי 100. 100 עגול.
עכשיו, זה לא העניין שאני לא מאמין בעצמי וביכולות שלי. טוב, אולי טיפונת פיקפקתי שלא אהיה מסוגל.
אבל מאז כיתה י' לא הצלחתי להשיג 100 בפיזיקה. אולי 94 (שזה מעולה!), אבל להצליח במשהו שאני באמת אוהב? היה שווה את הטרחה.
ואתמול הייתה הבגרות. טעויות פטאליות ומעצבנות בשאלה הראשונה שבחרתי (מספר 1. ^^), הציון שלי יתחיל אולי מ90.
-המורה שלי האמינה בי והחליטה שאני שווה 97. אני האמנתי שאני שווה את זה אך בשביל מורה ש100 אצלה זה לא להסיט את המבט בשיעור או ללחוש, זה הישג.
-היסטוריה. הו איכסטוריה מגעילה ומלאת רפש שכמוך.
העיניים שלי יצאו מהמקום מכל העבודה לקראת המתכונת (יום אחד בלבד לעבור על טוטאליטריות ושואה, מקימים מדינה ועוד מיני ירקות), אבל היה שווה לקבל את ה90 הארור הזה.
אני באמת אוהב לרכוש ידע. לא בתצורה שמשרד החינוך לימד אותנו לשנוא, אבל לקראת הסוף, להכל יש טעם מתוק ורצון ממש-ממש-ממש-ממש קטן להשקיע בשביל לסמן עוד וי בCHECK LIST.
אז בגרות בקרינה וחומר. וסיום י"ב. ואיכסטוריה. וסיום לימודיי בבית המוסיקה (אחרי 9 שנים על קלרינט :\).
אפשר לומר שזהו סוף שמוביל להתחלה חדשה וחוזר חלילה ובהחלט צריך לסיים את הפרק הזה בחיים.
-קניתי גם בשבוע הספר העברי 3 ספרים. בהחלט השקעה חכמה. שכחתי כמה אני אוהב ריח של ספר חדש.
-זכיתי לכתוב ולהקריא בקרוב את דבר הבוגרים יחד עם עוד מישהי לרגל סיום י"ב. מה גם שאני והיא כתבנו את הברכה ואני שמח שהיה לי מקום להתבטא בצורה שכזו.
~~בהשראת הבלוג הזה~~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט