Happy, but maybe not ?

קמים בבוקר ,

מצחצחים שיניים ,

שוטפים פנים ,

ויושבים למטה לארוחת בוקר אחרונה לפני שהיא מתקדמת הלאה .

זהו .

נגמר .

נשארנו רק ארבעתנו ,

והיא ? היא בשוק .

המומה ממה שצופן לה העתיד .

הלכה הראשונה ,

לא הספקנו למצמץ

וכבר הלכה גם השנייה .

כולם מחבקים , מברכים ומאחלים לה הצלחה ,

רק אני מסתכלת מהצד ,

עוצרת את הדמעות שמאיימות לפרוץ החוצה .

מנסה להוציא מילה מהפה ,

אבל כל מה שאני שמצליחה לעשות ,

זה לחבק חזק חזק ,

ולא לשחרר עד השנייה האחרונה בה היא צריכה ללכת .

אני יודעת שהיא תחזור ,

אבל השגרה שלנו תשתנה .

ועכשיו כל מה שנותר לי לעשות זה לאסוף את עצמי ,

ולנסות לעשות את מה שלא הצלחתי ,

לאחל לה בהצלחה .