Happy, but maybe not ?

היא שואלת אותי מה קורה ?

למה אני לא מביעה את דעתי ?

ואני עונה לה שאני לא מביעה את דעתי כי אין לי אחת.

אני לא בן אדם חסר דעה, אפילו רחוקה מזה.

מי שמכיר אותי יודע שתמיד יש לי מה להגיד,

לא משנה על מה.

אבל בזמן האחרון אני חושבת שהדברים קצת השתנו...

אני לוקחת פחות ללב ,

נותנת לדברים לזרום,

אני לא תמיד צריכה ללכת עם הראש בקיר.

הגעתי למסקנה שאם אני אביע את דעתי על כל דבר קטן,

כשיהיה לי משהו חשוב להגיד על נושא חשוב,

אף אחד לא יתייחס.

היא אומרת לי שהיא חושבת שזה לא נכון,

שלפעמים ה"לזרום" זה סבבה,

אבל לא על הכל.

אני לא יודעת בדיוק ממה קרה השינוי הזה ,

אבל אני חושבת שזה איזה שלב בהתבגרות שלי.

לפעמים אולי כדאי לי לשמור את הדעה שלי לעצמי,

כדי שכשיהיה לי משהו חשוב להגיד,

כולם יקשיבו.

אין דבר כזה חצי כוס מלאה, 

הכוס תמיד מלאה, 

לפעמים באוויר ולפעמים במים, 

זה הכל תלוי בגישה ובנקודת מבט.

אולי עכשיו זה מרגיש חרא,

ואת לא רוצה לבחור בנקודת מבט האופטימית,

בכנות,

אני חושבת שאולי גם אני לא הייתי בוחרת בנקודת מבט הזו,

אבל תמיד צריך לזכור שיהיה בסדר.

וכשנמצאים באפיסת כוחות,

זה הזמן ללכת ולהתחזק מהסביבה.

זה הזמן שלי לתת לך את הכוח, בשביל זה אני כאן.