כבר לא כל כך תמימה.

יצא לי היום לשבת ולחשוב על יום כיפור.

לא על היום עצמו, שאני ממש אוהבת והסיבות אחר כך, פשוט בגלל הסליחות.

בטח קראתם כבר איזה 4 פוסטים על אנשים שמשתפים "סליחה אם פגעתי" בפייסבוק ויוצאים מידי חובה, ואני לא מתכוונת לחזור על מה שכל שאר הבלוגרים אומרים. כי זה כבר נהיה חופר.

פשוט תהיתי:

כשאני עושה משהו רע, אני חושבת על זה, תוהה במה פגעתי, מבינה את הבנאדם מולי, "מתווכחת"(בכאילו, כי אני לא באמת כזאת קשוחה) עד שהוא מבין את הנקודה שלי בקצרה, ומתנצלת.

מה, כשאנשים אחרים עושים משהו רע הם מחליקים את זה הלאה, אומרים "תתגבר" ומתנצלים רק ביום כיפור?

כאילו מישהו באמת אי פעם בגד בחברה שלו, או עשה משהו רע למישהו, ואמר לעצמו "עזוב, מה אני צריך להצטער עכשיו, יום כיפור מתקרב, אני אתנצל אז"??

מאוד מוזר העניין הזה.

 אני מבינה את הסליחות היהודיות, שבין אדם לה', כי רוב האנשים "עוברים" על חוקים ולא ממש חושבים על להגיד לה' סליחה בדרך כזו או אחרת בדיוק באותו רגע, אבל אם יום כיפור היה בנוי רק על זה אני די בטוחה שחצי מהאנשים לא היו בכלל מתייחסים לצום. כמו צום גדליה, שבאמת חצי מהאנשים לא שמים לב שהוא קיים עד שמישהו מעלה אותו בשיחה..

בכל מקרה אלו המחשבות שעולות לי כשאני עדיין חולה ובמיטה.

אבל אני גאה בעצמי כי היום מצאתי איזו נוסחה לא להיות מגעילה בשיעור נהיגה:

קולדקס שעתיים לפני השיעור, לקנח את האף טוב טוב כמה דקות לפני, וקלגרון בתחילת השיעור.

אין, אני פשוט גאון.

אה ועכשיו נזכרתי שבנגרייה ליד ביה"ס לנהיגה שלי היה מועדון הימורים באינטרנט והיום פשטו עליו מלא שוטרים שגילו אותם, הוציאו איזה 20 מחשבים (שנראו די טוב) והקטע הכי מוזר- הוציאו איזה זקנה רוסייה, והכניסו אותה לניידת.

אני לא בטוחה אם היא המנהלת הימורים, המלשנית, בעלת המקום, או העובדת בזמן הפשיטה.

חיי פשע קשים בטבריה..