כבר לא כל כך תמימה.

העולם מתחיל לדכא אותי.

בכל פעם שאני בישראבלוג בימים האחרונים יוצא לי לקרוא את הנושא החם.

שזה או על אונס, או על סקס בלי אהבה או רגשות.

(בלי קשר לאונס) נדיר כבר למצוא אנשים ששמרו את עצמם למישהו מיוחד?

אני לא אמורה להיות לבד במערכה הזאת.

אמור להיות מאחוריי צבא של בתולות שמחכות לאדם הנכון. נכון?

אני תוהה אם אני עושה את הדבר הנכון כאן.

האדם "הנכון" כבר הגיע אליי כמה פעמים.

ע' היה מושלם.

גם ק'.

אבל אף אחד מהם לא אהב אותי. 

אז מושלם כבר יצא מהמשוואה.

אני לא אמורה להתפשר על זה.

אני אמורה להקשיב לילדה הקטנה שאומרת לי לחכות, ושהאביר שלי יגיע.

ושזה יקרה הוא יהיה מקסים, ומבין, ותומך, ומחמיא, ושאני אבטח בו מספיק כדי להוריד את כל המגננות שלי.

אבל זה נראה לי כמו חלום רחוק מדי כרגע.

אני לא רוצה לחכות עוד 10 שנים לבן אדם.

אני מקווה שלא, לפחות.

אבל איך אני אמורה להחליט בין שני אלה?

התשובה ממש לא ברורה לי.

אני מחכה לאדם המושלם באמת, לא משנה כמה זמן עוד יקח לו, או שאני מתפשרת על גבר שמסוגל לחבב אותי במידה מספיקה?

או שאני פשוט אמורה להתפשר על הדברים שאני רוצה בפעם הראשונה שלי?

או שאני מפסיקה לחשוב על זה? (דבר שלא יקרה.בחיים.)