אני מתגייסת יום רביעי הבא,ויש לי הרגשה שעשיתי טעות.
העניין הוא, שכשחשבתי על עצמי כשאני אתגייס לפני שנה, אמרתי לעצמי שאני יעשה תפקיד "חשוב".
אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות משהו ברצינות ולא לשבת במשרד כל היום.
למרות שלא ראיתי את עצמי כקרבית. ומודיעין ממש לא היה בא בחשבון אצלי אז בכלל לא הלכתי למבחנים.
אני מתגייסת לקצינת שלישות.
ובתכלס? אין לי מושג מה זה אומר.
אני לא חושבת שיש מישהו שיודע מה זה אומר.
"משהו שקשור לשלישות, מה זה כבר יכול להיות?", "בטח מטפלים במתגייסים וסדירים וכו'. או שזה משקיות ת"ש וזה שונה לגמרי?"
אני לא יודעת מה לעשות. זה כנראה רק לחץ והדבר הכי חשוב זה האנשים ולא התפקיד, אבל מה אם האנשים יהיו גרועים?
במקרה כזה, אני אשנא את כל זמני בצבא.
ואני לא רוצה לשנוא את זה. אני רוצה להתרגש ולהנות ולרצות לחזור לבסיס כי יש שם אנשים כיפיים וכי אני נהנית בתפקיד.
אבל ברצינות, התפקיד הזה שלי רק בגלל פרוטקציות. דוד שלי שבקבע בשלישות אמר לי שהמבחנים ביום המא"ה הלכו ממש גרועים.
אני יודעת שאני לא "מנהיגה" או "מפקדת". אני לא מהאנשים האלה. שמסוגלים לתת פקודות ולעמוד מול כיתה ולדבר.
זה כל כך לא התפקיד בשבילי.אני טובה בלייעץ, ולהתחשב באנשים, ולהיות בקבוצות קטנות ומגובשות.
איפה בדיוק קו האמצע בין "אני לא אהיה פקידה מסריחה במשרד" ובין "אני לא אהיה מפקדת מסריחה שכל החיילים מלכלכים עליה מאחורי הגב"?
(וכן, אני יודעת שיש את האפשרות של להיות קצינה נחמדה, אבל כמה זה שכיח?)
מה אם אני אתחיל קורס וברגע האחרון יחליטו שאני לא מתאימה?
אני לא יכולה לרדת מזה עכשיו. אני מתביישת ללכת ולהודות שאני לא אצליח, ולבקש עזרה בלהיכנס למקום אחר שלא בטוח שאני בכלל אוהב.
אני ממש מתחילה לקנא בכל הבנות שהלכו להיות קצינות קרביות, וחובלות, ופארמדיקיות, ופקמצ"יות.
ואני אשב לי במשרד עם המזגן ואשחק בזמן שהן עושות תפקיד רציני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'פרסון