כבר לא כל כך תמימה.

אני ממש צריכה גבר כרגע.
כבר יותר מדי זמן אני שרה שירים רומנטיים בלי לכוון אותם לאף אחד.
וכבר יותר מדי זמן אני תקועה בעבר.
וכבר יותר מדי זמן אני לא נישקתי גבר (שנה, חודשיים ובסביבות 20 יום, וממשיכה לספור).
אפילו הפנטזיות שלי מתחילות לשעמם אותי.
ואני שומעת את השיר הזה בלופים.
יש לי הרגשה שאני מבזבזת את שנותיי הטובות ביותר על כלום.
על לשבת בבית ולחלום בהקיץ.
ואני חושבת על ק' יותר מדי.
נראה לי שאני מתאהבת סדרתית.
והפוסט הזה בנוי ממשפטים אקראיים שעלו לי בראש.
ואתמול בלילה חלמתי שק' ואני נפגשים באוטובוס אחרי ששנינו התגייסנו.
והוא היה מדהים ויפה ומושלם כמו תמיד.
רק שבחלום הוא לא השתדל להרחיק אותי ממנו.
נראה לי שיש לי חולשה מסויימת אליו.
איך מתגברים על האקס-חבר-הכי-טוב שוב?
לפחות אין לי אפשרות להתקשר אליו.
נכון?
נכון! כי הוא לא מרגיש אלייך שום דבר ותתרחקי ממנו כמה שאת יכולה כי את תיפגעי שוב ושוב.
ותודיעי בזמן הזה לתת מודע שלך שיפסיק לחלום עליו, כי זה לא עוזר לי להתגבר עליו.
ותפסיקי לקוות שניפגש באוטובוס כמו בחלום ושאתם תדברו שעות מצריפין לצפון, ואז הוא יגיד לך שאת חסרה לו גם ושיש לו רגשות אלייך.
כי גם בפנטזיות הכי פרועות שלך זה לא יקרה!
למישהו יש מכונת זמן כדי שאני אוכל למחוק את החודשיים האחרונים ולנסות שוב?

הפוסט הזה הוא פשוט השוואה מושלמת למה שהולך לי עכשיו בראש: בלבול, קרב בין עצמי לבין אנוכי, פנטזיות טיפשיות וחרטה.
הצילו.