כבר לא כל כך תמימה.

אני ממש גאה בעצמי על אתמול.

נראה לי שגיליתי ג'פרסון שונה לגמרי בזמן האזעקות האלה.

הייתי בבסיס בזמן הזה, וראיתי כל כך הרבה פאניקה וחרדה אצל הבנות שם!

בזמן האזעקות ובמקלטים היו כל הרבה בנות שבכו, ואיבדו שליטה לגמרי, ומתו מפחד,

 ואני כל כך גאה בעצמי על הצורה שהתנהלתי בה.

כמעט לכל בחורה שראיתי לידי שבכתה אני הרגעתי אותם, וחיבקתי, ואמרתי להם שהכל בסדר, ושאין להם מה לדאוג, ושאני בטוחה שהמשפחה שלהם לא נפגעה ושהם גם במקלטים עכשיו. 

ברצינות, הייתי כל כך חזקה נפשית.

אני מופתעת מעצמי שאשכרה החזקתי את כל הפאניקה שהייתה קיימת בי ושלא נשברתי אלא רק רציתי לעזור לבחורות אחרות שפחדו.

גם לבנות שבכלל לא הכרתי עד הרגע הזה. 

יכול להיות שהאזעקות האלה הוציאו משהו טוב ממני?

יכול להיות שאני כן חזקה נפשית?

מוזר, מטילים ואזעקות אין לי התקפי חרדה.

רק מדחיות של גברים :)