כבר לא כל כך תמימה.

התגעגעתי ללכתוב כאן ממחשב. 

שכותבים בטלפון הכל כל כך לא מסודר.

יש לי תחושה של אי סדר נוראי.

אני צריכה את האנטרים.

בכל מקרה.

חיי.

הדבר המעניין ביותר שקיים.

או שלא.

אני חרמנית.

אני לא מתביישת בזה גם. 

בניגוד לעבר, למשל.

אם יש דבר מרושע יותר מלישון איתי ולעזוב אותי יום אחרי זה רק זה:

לישון איתי, 

להדליק אותי,

ואז להפסיק.

זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו נגע בי.

רוב הקוראים שיקראו את זה יודעים על מה אני מדברת-

הפעם הראשונה היא מוזרה כזאת,

לא נוחה.

אבל אז אתם הולכים בבוקר לכיוונים שונים.

והמוח מתחיל לחשוב ממקום אחר של:

עכשיו, שכבר לא חדש לי,

אפשר לנסות דברים!

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין בתולה.

אבל עכשיו אני בתולה עם ניסיון.

בתולה עם ניסיון ומוח יצירתי במיוחד.

מוח יצירתי במיוחד שצריך להתכבות למען ביטחוני האישי,

ולהידלק שוב בעוד, בוא נחשב:

חודשיים לפגוש מישהו חדש ורציני+חצי שנה לפחות עד שאני אסדר את כל הבעיות אינטימיות שלי ואסמוך עליו.

בוא נגזים ונגיד שנה,בעצם.

אני אוהבת להגזים.

אבל היי,

לפחות חזרתי לפוסטים חסרי פואנטה שאני כל כך אהבתי.

לילה טוב קוראי ישרא!

אוהבת ומעריכה תמיד,

ג'פרסון.

(וממתי אני מסיימת בחתימה? אחח שינויים)