כבר לא כל כך תמימה.

אני רוצה להתאהב כבר.

אני רוצה שגבר יתאהב בי כבר.

אני רוצה סקס וחיבוקים והחזקות ידיים ורומנטיקה דביקה.

אני יודעת מה אומרים, אם תחכי ואם לא תחשבי על זה- זה יבוא!

ממש. כי אני הבחורה שמסוגלת לא לחשוב על זה.

אבל אני רוצה. ואני רוצה את זה עכשיו.

אם אתרי היכרויות לא היו נראים כל כך נואשים בשבילי, כבר הייתי פונה לאחד כזה.

אבל זה כן נשמע נואש. ואין לי כוח גם לרחם על עצמי מעבר למה שקורה עכשיו.

הבעיה בצפון היא שגם כשאני יוצאת בקושי יש מקומות נורמלים בלי כל הערסים והפרחות שחונקים את טבריה.

וכשניסיתי להתחיל עם מישהו מהבסיס שלי הוא היה ממש קשה הבנה ולא קלט את מה שאני מנסה לעשות.

אז אני נואשת, עקשנית וממש קצת מסכנה.
מה עושים?

מה עושים??