כבר לא כל כך תמימה.

משהו מוזר קורה בי.

מין תחושה שאני בכלל לא בטוחה איך להסביר.

כמובן שזה קשור לגבר של 2 הפוסטים האחרונים, חסר השם שבינתיים יקרא ר'.

ר'. גבר מיוחד. גבר מקסים. גבר שחסר לו מגע בחיים, שתמיד איכשהו היה עם הבנות הלא נכונות.

ר' הוא לא כל כך מיוחד. ר' לא יודע מה הוא רוצה בחייו, ולא בטוח אם הוא רוצה קשר רציני, או מה קשר כזה אומר בכלל.

ר'. גבר מושך. נפרד מהחברה. ומאז אני מכורה.

מדברים כל יום, כל שעה. שולחים הודעות, ונשארים ערים עד 2:40 לפנות בוקר לפחות. שולחים תמונות, אני לא אשקר, מיניות.

מה אני אעשה?

הראש אומר לי שתיפגעי. הלב אומר תמשיכי.

העיניים מנסות להישאר פקוחות. הריסים סוגרים אותן למען הפנטזיה.

והחלק הקטן שמחבר חזק בין הראש ללב, הבדידות- צורחת, רק אל תעזוב אותי כמו כל האחרים.

מה אני אעשה?

התמכרתי.