כבר לא כל כך תמימה.

עברו 3 חודשים מהלילה הזה.

בערך, חודשיים ו26 יום ליתר דיוק.

האמת שכבר איבדתי תחושת זמן.

הלילות הופכים לימים שהופכים ללילות ואיכשהו עבר עוד שבוע.

כל יום עובר כל כך לאט וכל שבוע עובר כל כך מהר, 

אני מגיעה ליום רביעי ותוהה איך?

איך במשך 3 חודשים הרגשתי שעבר בקושי חודש?

מבחינת הלב שלי, הזמן לא עבר.

אני עדיין מרגישה כל רגע מהלילה הזה.

וכל פעם שמשהו מזכיר לי אותו חוזר לי עוד פלאשבק מהלילה.

ואני נשבעת, אנשים כבר הבינו שאני מטורפת.

או שסגרתי שבת והיה את השיר התאבדות שלי ברקע וברחתי מהחדר.

או שמשהו מזכיר לי את הלילה ואני נעצרת ובוהה בחלל ריק ונותנת לחלק מהעצבות לשטוף אותי.

ושניה לפני שאני מתמוטטת אני חוזרת לעצמי ומנסה להעיף ממני את המחשבות, כאילו זה אפשרי. 

פסיכופתית כזאת.

איך אנשים לא השתגעו ממני כבר?

כל כך קשה להיות בחברתי.

תודה לאל שלפחות חברות עדיין יש לי.

אחרת, הייתי כבר חצי בקבר.