אני שונאת אותך. אני שונאת אותך.
הגוף שלי..שלי.. הפך לאוייב שלי. לא יכולה להסתכל עליו, לא יכולה שנוגעים בי.. זה מגעיל אותי
כמה אפשר להיות כזאת פרה. מסתכלת על תמונות יותר ישנות, איך שהייתי פחות שמנה.. אוף למה הייתי חייבת להעלות במשקל.. שעולים טיפה כל פעם בהתחלה לא שמים לב. אבל לרדת אחר כך מאוד קשה...זה כמו משהו שרודף אותך כל היום. שמתי את הגינס שכבר לא נסגר, שהיה הראשון בארון.. שכל פעם שאני אפתח את הארון אראה אותו. ואסבול. ואז אסתום את הפה!!
אני גם ככה לא אוכלת כלום.. כבר הרבה זמן. אבל אחרי כמה שנים של כמעט בלי אוכל.. הגוף מתרגל להכול! ואין כבר מה להוריד מהתפריט. ואיך אפשר להוריד עוד כמה קילו ככה...........??
למה לא המציאו טבליית קסם. בבליעה אחת מורידה 5 קילו ישר.?
הייתי עושה המון בשביל כזה נס
אין לי כוחות לזה..
"הגוף שהופך לאוייב
הרעב שהופך לכאב
השנאה העצמית
ההרגשה גועלית
והם רק מפריעים,
אותך מנסים להפיל
אבל הם לא מבינים
איך זה להיות כלוא בזה מעגל האימים"
זה רק מה שסובב אותי כל היום.
אם מחר יראה יותר טוב
אבל אני יודעת שלא
עד שנרה שינוי... כבר פקעהה סבלנותי.
גם עם כל החגים.
לפחות יום כיפור שלי מגיע
חופש מנוחה מהארוחה.
צום קל. לכל השנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
