לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dream louder*!*


Evaluate every single moment..

Avatarכינוי: 

בת: 29

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2012

מההתחלה!


קמתי במצב רוח נחוש בבוקר והחלטתי שהדבר הראשון שאני עושה זה להכנס לפה ולכתוב מה המטרות שלי השבוע!

אחרי כמה ימים גרועים, חתכים, הקאות, ריבים ודכאון חורף מתמשך...השמנתי ירדתי ושוב השמנתי בסביבות קילו כל הזמן..

הץייאשתי והרגשתי מתסוכלת מזה שמאמצים של חודשים יכולים לרדת לטימיון מיום יומיים שאני מאפשרת לעצמי לאכול.

וחברות שלי באות ואומרות שמותר לי ורזיתי...סבבה..רזיתי..אבל בדקה אחת אני משמינה בחזרה..

לא ישנתי כל הלילה.

בחצי הראשון דיברתי עם חברים בניסיון להתעודד, זה הצליח ...

התאפסתי והחלטתי שהיה לי הרבה יותר קל לפני כמה שבועות כשזה לא הגיע לרמת אובססביות כזאת. אז מה עושים? חוזרים למתכונת של פעם.

מטרות! נחישות! הגשמה!

והכי חשוב אמונה שאני מסוגלת!

 

אז עם קצת תמיכה..זה מה שיהיה לי עד ה31.1

 

מטרות: לפגוש את השנה החדשה שני קילו פחות :)

          לא להקיא

 

מכשולים להתעלמות: שוקולד! אסור בתכלית!

                         שוקו! בעעע!

                         פחמימות! לא עוד!

                         בשר! זה רצח!

                         קולה! לחזור לגמילה מוחלטת!

                         חטיפים! ממתי את אוהבת שאת שמנה?!

                         קורנפלקס! רק בבוקר!

 

מוזמנים לקיבה שלי בהחלט: מלפפונים וירקות!

                                  מים! שלוש ליטר לפחות!

                                  תה עם סוכר חום! בריא ובכל זאת זה חורף...

                                  יוגורטים נוזליים! סידן...

                                  פירות יבשים! לאחרונה גיליתי את היתרון הסמוי שלכם. אז בואו בהמוניכם!

 

 

ובנוסף: 1000 קפיצות בחבל ביום! לא חובה ברצף...

          6 ק"מ הליכה מהירה ביום! זה כלום !

         30-50 כפיפות בטן ביום! מסוגלת ם למאה אבל נתחיל בקטנות..

 

 

נקווה לתוצאות

        

 

           

נכתב על ידי , 23/12/2012 11:02  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

אני כל כך כועסת על עצמי.

 כשאני לא בבית אני לא מכניסה כלום לפה.

אבל אני גם לא מדברת עם ההורים שלי והם  לא מדברים בינם לבין עצמם וכל הבית בחרם ככה שכל אחד אחראי על עצמו..על הכביסה על האוכל על הכל..

מרוב שאני צריכה לבשל לעצמי וספסוף יש לי את המטבח לעצמי כי כולם אוכלים בחוץ..אני אופה המון פשטידות עוגות .

עוגות זה לא בעיה. אני אומרת לא בקלות.

אבל פסטות ופשטידות זאת בעיה רצינית.

ואני מוצאת את עצמי אוכלת סתם.

 

אני רוצה לצום.

כל כך.

אבל אין לי כוח לנסות..

 

בתחילת החופש שקלתי 54.5 שזה עשר קילו עגול מתחת למה שהייתי לפני ארבעה חודשים.

זה עלוב.

 

אתמול עליתי על המשקל וגיליתי שעליתי קילו בכל החופש הזה .

עכשיו כל הידיים שלי שריטות כל הבטן שלי שריטות ואפילו לרגליים נגררתי.

אני שונאת לחתוך. וזה קורה לי שוב ושוב.

 

זה כל כך קשה להיות רזה בלי הקאות?

 

 

 

 

נכתב על ידי , 17/12/2012 22:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חבל הצלה


 

אז כן. חזרתי לזה. זה הזמן להודות.

וזה כנראה הולך להיות עוד אחד מהבלוגים החולניים האלה.

לא אני לא מרוצה.

לא אני לא רוצה להפסיק.

למה? כי אני לא יכולה.

 

הכרתי ילדה מהשכבה. מישהי שמבינה אותי. מישהי שמבינה למה אני רוצה לרדת במשקל ולא אומרת לי לעצור. היא שמה את ידה בידי ואמרה שהיא איתי.

היא אמרה את זה ברגע שהרגשתי שכולם עזבו אותי. חברה הכי טובה שלי אמרה שהיא מנתקת איתי קשר כי אין לה כוח לאובססיביות לגבי משקל. כי היא בעצמה עוברת שיקום. אמא שלי אחרי תהליך גירושים עם אבא שלי החליטה שהיא רבה איתי על סטטוסים דכאוניים בפייסבוק ואחרי שראתה את הבלוג בטעות והבינה שזה שוב חוזר אמרה לי במילים האלה בדיוק " את רוצה לרדת במשקל? את לבד" " אין לי כוח לבת מופרעת עוד פעם" לאף אחד לא היה כוח לראות ולהבין אותי. נסעתי לבד לטיול השנתי. אמא ארזה לי אוכל ומזוודה אבל לבד בלי לדבר איתי. היא הסיעה אותי בבוקר ולא דיברה איתי. ואני הייתי בטוחה שבגלל שהיא בדיאטה אפשר יהיה לתפוס עליה טרמפ. מפגרת.

אחרי יום מטורף וכיפי עם חברות שלי בין ההרים היא לקחה אותי לצאת ודיברה איתי מהלב שלה אל הלב שלי. המון המון זמן. היא הבינה אותי וזה לא קרה לי לפני זה אף פעם.

תמיד שפטו אותי על זה וכעסו עליי שאני מרגישה מכוערת.

הרגשתי שיש לי הזדמנות להציל את עצמי .

היא הבטיחה לעזור לי להפסיק לאט לאט ולהיות שם כשאני אפול.

בכיתי. ואני בדרך כלל לא עושה את זה לפני אנשים.

כשהיא נרדמה והפסקתי לבכות הלכתי ועשיתי את זה שוב. פעם אחרונה לסגירת מעגל.

כשחזרתי הביתה יומיים לא עשיתי כלום.

כביכול הרגשתי שזה עובד והיא שם

 

אבל זה לא ממש ככה...

וזה מתסכל נורא שאם זה לא קורה קורה הדבר השני הכואב והשורט והמצלק.

ובלילה אני חושבת על תחליפים שיעזרו לי.

 

וזה מדכא.

בא לי פשוט להיות כבר 45 וזהו. לוותר על הדרך.

 

 

נכתב על ידי , 6/12/2012 20:07  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





985
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlittle mis noone :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על little mis noone :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)