עדיין לא החלטתי אם אני פגועה או עצבנית... כולם אומרים שטוב לך ואתה מאושר עם החברה החדשה שלך וכמו שכולם יודעים אולי אתה גם... אני באמת מאחלת לך את כל הטוב והאושר בעולם. בדרך כלל ביום יום לא ממש קשה לי העובדה שאנחנו לא מדברים ואני יודעת שזה מגיע ממקום של בדידות כרגע והיום הולדת של מאיה שהעלתה את כל הנושא הזה שוב לשטח אבל זה מרגיש כל כך אמיתי, הכאב הזה, הרצון לדבר איתך שוב כדי להבהיר את הדברים...אמרת לה להודיע לך אם אני מגיעה או לא כאילו זה משנה...כאילו אם אני אראה אותך אני בכלל אגש להגיד שלום (אני יודעת שאתה לא רוצה ורק בגלל זה אני לא אגש).
נראה לי שאני פגועה...אני יהיה אגואיסטית לבחור בהרגשה הזאת כי אתה כביכול זה שיצא פגוע מכל הסיטואציה שלנו אבל היום אחרי שנה וקצת מותר לי גם להגיד שאני פגועה, שאתה לא שה תמים כמו שאתה מצטייר בפני כולם, שגם לי כואב ושההחלטה הזאת נבעה כי לא השארת לי ברירה אחרת... מה אתה חושב שהיה לי קל לקום וללכת מהאהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים??? הייתי מוכנה לתת את החיים שלי בשבילך מבלי למצמץ בכלל, למכור את נשמתי בשביל שנמשיך להיות ביחד ולאהוב אחד את השניה כמו בהתחלה אבל אתה כבר לא היית שם וכן אתה יכול להגיד עד יום מותך שאהבת אותי והיית מוכן לעשות את כל הנ"ל בשבילי גם אבל בשטח הייתי לבד. אני זאת שישבה במוצקין כמעט כל לילה בוכה כי אתה לא שם אני זאת שכמעט ביטלה את החתונה חודשיים לפני כי אני לא יודעת מה יהיה אחר כך כי אתה לא פה בכלל כי אני מרגישה שאני כל הזמן לבד ואין לי את התשומת לב שגבר צריך לתת לבת זוג שלו...
אז אתה פגוע? אתה כועס עלי? אתה לא מוכן לראות או לדבר איתי?? מה איתי? מה עם הרגשות שלי? עם זה שחיכיתי שתגיד לי שאני הדבר הכי חשוב לך בעולם ושאתה לא מוכן לוותר עלי לא משנה מה? עם זה שלקח לך שבועיים לשלוח לי פרחים הביתה "בואי נדבר על זה" - שבועיים?!?!?!?!? היית צריך להתקשר אלי באותו ערב שאמרתי לך שאני רוצה לבד איך שהגעת לעידו ולהגיד לי "נפלת על הראש? אני בעלך! אני בא עכשיו הביתה ואנחנו מדברים על הכל" אני אשמה שאין לך עמוד שדרה? אני אשמה בזה שלא היה לי שום דבר בבית אז רציתי לצאת החוצה לחפש משהו טוב יותר?
כל כך קל להסתכל רק עלי ולהציג אותי בפני כל העולם בתור הרעה זאת שעשתה את הצעד אחרי 4 חודשי נישואים, זאת שפירקה את החבילה מבלי להתאמץ בכלל - מה עם 5 וחצי שנים של ניסיון? זה לא נחשב? מה עם להישאר גם כשרע כי האופטימיות לא הפסיקה ללחוש לי שכשיש אהבה הכל מסתדר בסוף כי היא חזקה מכל מכשול... מה עם הניסיון לשכנע אותך ללכת לייעוץ זוג? מה עם הניסיונות להישאר ביחד גם אחרי שקיבלנו את ההחלטה ולהרגיש שאתה מחבק אותי כי אתה צריך ויודע שזה מה שאני מרגישה ולא כי אתה באמת צריך את החיבוק הזה...?
אז אני גם כועסת...
כועסת שאני צריכה לסחוב את כל האשמה הזאת על עצמי, ושאתה משאיר אותי עם העול הזה שהוא קשה מידי בשביל שאני אצליח לסחוב אותו לבד.. למה שלא תיקח חלק ותבין שאני לא האשמה היחידה? ועם כל הכבוד לחברה החדשה שלך - היא קוצרת את הפירות שאני עבדתי עליהם כל כך הרבה שנים אני אני בטוחה שלמדת מהטעויות שלך ואני בטוחה שהיא מקבלת הרבה יותר ממני ולא שיש לי בעיה עם זה כי אני באמת מקווה שלמדת לתת ולהעניק ולהראות כמו שלי כמעט מעולם לא הראת אולי גם היא תזכה לראות אותך בחליפה מתחת לחופה ביום מן הימים. רק שתדע שאני יודעת שחלק ממך היום הוא בזכותי כמו שחלק ממני הוא בזכותך.
הלוואי ויגיע יום שאני יצליח לשמוע את הקול שלך ואתה את שלי...
http://youtu.be/_cH2ujOhn9c
בבלוג זה
בכל הבלוגים
