כרגע הקשר שלנו הוא כל מה שלא רציתי שהוא יהיה.

אני כל כך שונאת שאתה מתנהג ככה! תפסיק להיות יבש ואז להגיד שאתה מתגעגע, ואז שאני אומרת שחבל שלא ראיתי אותך אתה כותב לי 'כה'.

אני לא יכולה לסבול את זה.

אני זוכרת שהיינו בשיעור ביחד וישבת מאחורי, צחקת איתי כל הזמן והחמאת לי, אבל בצורה נעימה- כל כך שמחתי שאני מתקרבת למישהו כמוך. שנראה הכי כייפי וספונטני בלי דרמות מיותרות, שאפשר לדבר איתך על דברים, שאתה הטיפוס שבאמת יקשיב ושתהייה כאן בשבילי.

אז אתה חתיכת אדיוט. אני לא מרגישה נוח לשתף אותך בדברים, לא מרגישה שתקשיב לי, אין לי כח לדבר איתך בכלל וכשאני כן מדברת איתך אני חייבת לשים לב לכל מילה ומילה שאני אומרת, אתה לא ספונטני, לא זורם, אתה לא יודע איך להגיב ברגע שאני אומרת משהו טיפה אישי, אתה זורק מילים לאוויר ובורח, אתה לא עומד בהבטחות שלך, אתה מבריז כל הזמן ואז יוזם וקובע מחדש רק כדי שתוכל להבריז שוב, כשאתה מספר לי דברים או איך היה היום שלך זה כל כך מאולץ.

ואחרי כל זה..למה בכלל נכנסתי לסיפור הזה מהתחלה?

בהתחלה דברים היו שונים....