הסופ"ש הזה הלך לגמרי אחרת ממה שציפיתי. חשבתי שאחרי שבועיים שאנחנו רק מדברים על לראות אחד את השני, נהיה ביחד כל הזמן וננצל את הזמן.

במקום זה ראיתי אותך אתמול לשעה, הייתי שיכור מידי והלכת הביתה.

אני אומרת שאין לי ציפיות בכלל, שאנשים שואלים אותי מה איתנו אני אומרת שאנחנו פשוט זורמים עם החיים.

אולי אתה זורם עם החיים

ואני התקועה. או שאולי אני באמת צודקת

עכשיו פתאום ממש מעניין אותי איך אתה רואה אותי, מה אני בשבילך. אולי באמת הייתי צריכה להאמין לך שאמרת שאתה לא טיפוס של חברה, שתהייה רווק לנצח.

אמרתי שאני זורמת, שנראה מה יהיה, שאני לא מתכננת כלום ולא אכפת לי. אבל הנה אני יושבת בחדר ושומעת שירים עצובים כי לא יצא לי לראות אותך, והפעם הבאה שתחזור הביתה כנראה תהייה עוד שבועיים.

שלא תטעה, לא שיניתי את הדעה שלי לגבייך-

אתה בן אדם מדהים ובאמת כיף לי איתך. אבל אני כבר לא חושבת שזה מספיק..