השלושה ימים האלו היו מטורפים ובאמת נהנתי מכל רגע. ממש הופתעתי מהכתה שלי שברגע האחרון פתאום אחרי שלוש שנים התחלנו להתגבש יותר וכל אחד הודה שהוא יתגעגע לכתה הזאת, ולצחוקים ולשיעורים ביחד.

הכל קורה לי כל כך מהר שאני לא מספיקה בכלל לעכל, להחליט אם אני עצובה מזה או לא.

כל יומיים יש מתכונת במשהו אחר, טיול שנתי, כל מיני ערבי סיום כיתתיים ושכבתיים, פתאום כל שיעור נהפך להיות השיעור האחרון, וכל בוקר שאני קמה לבית ספר נראה מבוזבז כי היום מלא בביטולים.

כל אחד כבר עסוק בלוח מתכונות ובגרויות שלו, מה שלגמרי מונע לפגוש את כל הכתה בהרכב מלא, ובכלל את השכבה.

ממש מרגישים את הסוף, זה כל כך מוזר.

יש לי לחץ כייפי כזה שכמה שאני מתלוננת עליו לפעמיים, הלוואי שככה יראה הלחץ שלי כל החיים. ימי הולדת 18 לחברות שחייב להיות מטורף, ויש כל כך הרבה ארגונים, יומולדת לאהוב שלי שאני מחפשת הכי להשקיע לו ושיהיה הכי מקורי שאפשר, טיול שנתי, ערב יום העצמאות.

מלא הוצאות, אין כסף.

כל דבר פתאום הופך להיות האחרון לפני הגיוס, לפני סוף התיכון, ובגלל זה כל דבר חייב להיות מטורף ומדהים ואני רק רוצה לעשות כמה שיותר ולצבור כמה שיותר חוויות.

אז כן, אני מגיעה לימים שלא ישנתי כבר ארבע לילות ברציפות ואני עוד צריכה להסתובב חמש שעות על עקבים ולהיות נחמדה לכולם. אבל זה כיף לי, הגיל הזה, התקופה המדהימה הזו שאני יודעת שאני אזכור לעוד כל כך הרבה זמן.