החודש הזה היה כל כך לחוץ מבחינה חברתית. כל כך הרבה ימי הולדת, או אירועים כאלה ואחרים שאני חייבת להיות שם, ורציתי לרצות את כולם, ושכל האנשים שהכי קרובים לי יהנו ויקבלו מה שמגיע להם. פחדתי ממש שהם ירגישו שהם מקבלים יחס לא שווה.

אני חושבת שאחרי שלקחתי על עצמי כל כך הרבה בשבועיים האחרונים, עמדתי בזה בהצלחה.

הצלחתי לחגוג יום הולדת לאהוב שלי רק שנינו כמו שרציתי, והצלחתי לארגן מסיבת חוקיות ענקית לשתי חברות שלי, ובין לבין גם לא להזניח את המתכונות והבגרויות בבית ספר.

אני מרגישה עכשיו שאני יכולה לנשום טיפה. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שכמה שלחוץ, זה לחץ כל כך כייפי. אני ברת מזל שיש סביבי את כל האנשים המדהימים האלו, ושיש לי כל כך הרבה רגעים יפים להזכר בהם שאני סתם יושבת על המיטה עם ספרי מתמטיקה סביבי ומיואשת.

אני אוהבת את חברות שלי שלמרות כל הבלגן אנחנו מצליחות שכל אחת תקבל מה שמגיע לה, ומצליחות להשאר ככה ביחד.

ואני אוהבת אותך מתוק שלי, אתה לא מבין כמה בכלל.

אני לא בטוחה מה הולך להיות לי בשבועיים הבאים. אתה לא פה, גם בלי פאלפון פעם ראשונה, אני מפחדת להשתגע. שבוע אחרון בהחלט בבית ספר, מתכונות ובגרויות.

התקופה הזאת של סוף י"ב כל כך כייפית וגם מפחידה, כי כל שבוע כל כך שונה מהשבוע שהיה לפניו. איבדתי כבר את השגרה שבטח אני עוד אתגעגע אלייה עוד שנה מהיום, אבל עכשיו זה כל כך כיף.

אני הכי שמחה בעולם.