כל כך קשה לי איתך. את לא מבינה כלום אמא, לחוץ לי ואני צריכה שתעזרי לי לא שתלחיצי אותי.

אני מנסה כל הזמן לזגזג בין החבר לחברות ללימודים בלי ששום דבר מזה ייפגע. המשפחה לא נכנסת למשולש הזה בכלל כי זה מובן מאליו שזה הדבר הכי חשוב. ובגלל שזה ככה, אז כן אני מצפה שאתם תהיו אלו שעוזרים לי ולא שמכניסים אותי ללחץ ולמצבים לא נעים.

למה שלחוץ לי את שולחת לי הודעת רגשי "שאני צריכה משהו אף פעם אין לך זמן"? זה לא נכון! תראי דברים קצת מעבר. לא הגיוני שאני מרגישה שאני כל כך הרבה יותר בוגרת ממך. אני יודעת לדבר עם דברים, ולראות עוד אנשים חוץ ממני, ולהבין אותם, ולהקשיב, ולקבל ביקורת. לא אני לא מנסה להחמיא לעצמי פה, אני חושבת שזה תכונות שאמרות להיות לבן אדם בן 45 שמן הסתם עבר קצת דברים בחיים והיה במצבים שהיה צריך את היכולות האלו.

אמא,

אני מסיימת כתה י"ב, זה מפחיד וזה מלחיץ גם ככה. יש לי כל כך הרבה בגרויות ומבחנים שאין יום שאני לא לומדת. יש לי חבר שרוצה לראות אותי, ושנצא ונעשה דברים ואין לי תמיד זמן לזה כי חברות שלי רוצות שאני אתייחס גם אליהן, ותמיד יש את המתח הזה בין החברות לחבר.

אני רוצה לנסוע לים, ולצאת למקומות יותר, אבל אין לי מספיק כסף לזה כי הוצאתי הכל על רשיון. אני מעריכה הכל כל כך, אין לך מושג כמה בכלל, באמת. 

אבל תתחשבי בי.

תפסיקי עם המשפטים הפלצניים האלו שאני דיי בטוחה ששמעת ממישהו פעם.

אני צריכה שתהיי איתי לא נגדי