אני לא מוצאת מה לכתוב או מאיפה להתחיל.. בא לי לכתוב על אבא ואמא שאני לא מסתדרת איתם בזמן האחרון, ואני יודעת שהם צודקים, ויודעת שטעיתי ויצאתי לא בסדר כבר יותר מידי פעמיים. אמא אמרה שהיא תפסיק להיות נחמדה בשלב מסוים, והבנתי שזה לא צריך להיות ככה, אני מפחדת לאבד את הקשר המדהים שיש לי איתם, מפחדת שהם יפסיקו לסמוך עליי ואני ממש לא מתכוונת לתת לזה לקרות.

אני רוצה גם לכתוב עלייך, שאתה מדהים ואני כל כך אוהבת אותך. היה לנו ארבעה חודשים לפני יומיים וזה מוזר כמה שזה טס, ללא ספק הקשר הזה נהייה יותר ויותר טוב כמה שאני מכירה אותך יותר ומתרגלת אלייך. אני אוהבת לשבת עם החברים הכי טובים שלך ולשמוע סיפורים שכבר סיפרת לי קודם, אני אוהבת שאתה משתף אותי ואני יודעת שאכפת לך. מחר אני רואה אותך!

חוץ מזה, שאני עובדת דיי הרבה בזמן האחרון, מצאתי איזה עבודה נחמדה זמנית כזאת לשבועות שזה בדיוק מה שאני צריכה כי אין לי זמן לעבודה קבועה בין כל הבגרויות האלו, לפחות לא עכשיו.

כסף טוב ממש, אבל מתיש וכואבות הרגליים. היום אני עובדת רק שעתיים וחצי כי יש לי בגרות באנגלית.

הימים שלי מבולגנים. אין מערכת שעות מסודרת, אני חצי רגל בחוץ. זה יהיה לי מפחיד ועצוב עוד כמה חודשים, אבל נכון לעכשיו אני נהנת מזה, מהספונטניות הזאת, מזה שלא צריך לקום בשבע בבוקר כל יום, ושכל שבוע שלי נראה שונה לגמרי מהשבוע לפניו.