אני במצב רוח מוזר טיפה. לא בא לי כל כך לעשות משהו בימים האחרונים, אולי זה קשור לזה שאני במחזור או סתם ככה כי מותר לפעמיים.

אבל אני נהנת לשכב על המיטה ולשים מוזיקה, לחשוב על דברים.

בתקופה האחרונה אני כל הזמן יוצאת, כל הזמן עם אנשים ועושה דברים וזה הדבר הכי כיף בעולם. אני נהנת מהתקופה הזו שאני אפילו לא יכולה לתאר כמה, ואני באמת מעריכה הכל.

מוזר לי לצאת מבגרויות ולדעת שסיימתי עם אותו המקצוע, מוזר לי לחפש שמלה למסיבת סיום. ולא משנה כמה פעמיים אני אספר לאנשים על התפקיד שלי בצה"ל ועל התאריך גיוס, זה עדיין מרגיש כל כך רחוק ממני.

מה פתאום לסיים תיכון? אני בת 17, אני נערה בתיכון, זה מה שאני עושה. מה טירונות עכשיו, לפקד על אנשים? איך אני מפסיקה את השגרה הזו של בית ספר? מה, לא ללמוד יותר לבגרויות? לא לשבת שבוזה בבית ספר כי יצאתי יום לפני?

אני באמת לא תופסת את זה, ואני מפחדת קצת מהרגע שזה ייקלט לי. אני לא טובה בפרידות, אף פעם לא הייתי טובה בזה.

אני תמיד בוכה ומתרגשת. ואף פעם לא קרה לי שאני צריכה להפרד ממקום שכל כך טוב לי בו, זה גם להפרד מתקופה שכל כך כיף לי בה.

אין שנייה שאני לא זוכרת כמה כיף לי.

לפחות אני יודעת להעריך את הכל בזמן. ועם השאר,

עם השאר אני אתמודד אחר כך.