אני אוהבת את הסופ"שים שלי בתקופה הזאת. כל אחד כל כך שונה מהשני.
או שזה סופש של למידה לאיזה בגרות, ואז זה ללמוד כל היום עם חברים וכמה שמתלוננים זה כזה כיף.
ויש גם את הסופשים שאתה בבית, ואז זה לישון שנ"צים ארוכים ולהתכרבל איתך, יש את הסופשים המשפחתיים שאני רואה את הדודים ואת סבא וסבתא, או את הסופשים השיכורים שנמצאים בחוץ כל הלילה ומתעוררים בצהריים,
מסתכלים על תמונות מצחיקות בפאלפון או מנסים להזכר מה היה אתמול.
אני אוהבת את היומיים האלו כל כך, אני נהנת מהם ואני גם מעריכה אותם כל כך.
בעקר אני אוהבת להיות כמעט בת שמונה עשרה, וכמעט אחרי י"ב, וכמעט בצבא. הכמעט הקטן הזה הוא מה שעושה את כל ההבדל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
