מוזר קצת. הכל..

להתרגל למציאות של כלום, לעצור את עצמי כשיוצא לי בטעות כמו משפטים "הוא איתי בכיתה" , "אנחנו תמיד לומדים ביחד לבגרויות"

ולהתחיל להפנים שבאמת אין את זה יותר.

בראש שלי אני עדיין בלחץ. גם אם בפועל המציאות שלי הרבה פחות מלחיצה מהתקופה של לפני חודשיים, אני עדיין בראש מנסה להספיק כמה שיותר, מנסה לסדר לעצמי דברים וכשאני לא מצליחה אני עצבנית.

כרגע הדבר שאני רוצה הכי בעולם הוא שתבוא כבר הביתה, אני מחכה לרגע שאני אנשק אותך ואחבק אותך ואולי הכל ייראה לי יותר טוב.

אם אני עוצרת לרגע לחשוב על זה,כל הדברים האלו שמטרידים אותי נקראים צרות של עשירים.

אז יהיה בסדר

עכשיו בסדר, עכשיו מדהים.

ושיהיה לילה טוב