אהוב שלי, מתוק שלי קטן,

אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב. איך להסביר את כל מה שעובר לי בראש עכשיו.

אני כותבת ומוחקת כי אולי זה מוגזם, אבל אולי הייתי צריכה את הדכאון הזה שנפל עליי שהבנתי שאני לא אראה אותך גם הסופש הזה - כדי להבין באמת כמה הקשר הזה מדהים.

אני רוצה להקליט את המשפטים שלך ולשמוע אותם שוב ושוב, אני רוצה שיהיה לי את החיבוק שלך פה תמיד, כדי שכל פעם שיהיה לי קשה ויציקו לי בעבודה אני פשוט אקח אחד, והכל יראה טוב יותר.

אתה לא מבין כמה אתה נשמע חמוד שאתה מפחד שאולי אני אשבר, אולי קשה לי לחכות לך כל כך הרבה זמן.

ואני רק קוראת לך 'אדיוט' וצוחקת, כי אין דבר שיגרום לי להפסיק לחכות לך.

אני אוהבת אותך. מכל הלב, הכי אמיתי שיש.

ציפית לשישי הזה לראות אותך כבר חודש, אבל הוא נדחה, וזה בסדר. אני אחזיק מעמד ואתה תהייה בסדר גמור. אתה לא תשבר כי אתה חזק וקצת שטח קטן עלייך, ואתה יודע שאני מחכה לך בבית לתת לך חיבוק ענק ולא לשחרר עד שאתה צריך לחזור לבסיס.

אתה מדהים, אתה מושלם, אתה שלי.

ואני אחכה לך מתוק שלי

זה קשה, אבל אין דבר שיותר שווה את ההמתנה מזה ♥