אני חושבת שזה פוסט ממש אופטימי. חזרתי הביתה בפעם הראשונה מהקורס, ונראה לי שאני באמת מתחילה להתרגל לשגרה הזאת של הקורס,

לבנות שם, לבסיס עצמו.

וכרגע אני קצת פחות שבוזה מזה שעל כל שבוע בבסיס יש לי יום וחצי בבית, כי הכל בסדר.

וכיף לדעת שלא משנה מה, תמיד יחכו לי בבית אנשים שאני אוהבת שיתנו לי כוחות להמשך ויגרמו לי לצחוק באמת ומהלב.

אני שמחה שאני בקורס הזה, וגם אם לפעמיים אני חוטפת שוק כזה של "מה, התגייסתי?"

גם הוא עובר.

אני רוצה לזכור תמיד לחייך, זה הדבר הכי חשוב בעולם.

ואם אני רק אשמור על הגישה הזאת באמת שהכל יתגמד.

שיהיה סופש נעים