אהוב שלי, כל פעם שאני כותבת כאן עלייך אני חושבת לעצמי כמה פוסטים כאלו כבר כתבתי, וזה מרגיש לי קצת פתטי.

אבל אני חייבת.

אני לא מאמינה שאחרי יותר משנה ביחד אני יכולה להרגיש ככה לבן אדם, להתרגש כל פעם לפני שאני רואה אותך, לחייך כל פעם שאתה שולח הודעה מתוקה.

אני מעריכה כל כך את העובדה שפשוט יש לי אותך. אני אוהבת להתקשר אלייך בשעת טש אחרי שארגנתי את כל הדברים שלי ופיניתי זמן במיוחד לשיחה הזאת, או את הסופשים ששנינו בבית והולכים לישון שנצ ביחד מתחת לפוך.

אין לי מילים לתאר כמה שמחת אותי שחשבת עליי ככה, ושהיה לי יום מזעזע הבטחת לעשות אותי שמחה. אני אוהבת שאנחנו מרגישים בנוח אחד ליד השני, ולא משנה כמה נתעצבן לפעמיים, תמיד ננסה להבין וננסה להתגמש כי הקשר הזה חשוב לנו.

אני חושבת שמפחידה אותי קצת העובדה שהקשר הזה משמעותי לי ככה, מפחיד אותי להיות יום אחד בלעדייך.

אני נדהמת כל פעם מחדש כמה אתה מוכן לעשות בשבילי וכמה אתה אוהב אותי ואני לא מבינה איך זה קרה. איך מישהו יכול לאהוב אותי ככה בכלל?

אתה מושלם. אתה יודע את זה?

אני פשוט הכי אוהבת אותך בעולם.