מצד אחד הכל טס לי ואיכשהו סיימתי קורס ואני כבר בימי קליטה בבסיס החדש.

מצד שני הזמן לא זז לי ועברו רק שלושה חודשים מאז שהתגייסתי.

הכל הולך באמת נחמד, ואני קצת מופתעת מעצמי ומאיך שהתמודדתי. אני יודעת שהתפקיד הזה מאתגר, ושזה הולך להיות הדבר אולי הכי קשה שאני אעשה בחיים, אבל בתקווה גם שהוא יהיה הכי מלמד וכייפי ומשתלם.

אני לא יודעת באיזו גישה לבוא בכלל. מקווה שהנחיתה שלי תהייה רכה..בנתיים אני שוקיסטית, הולכת עם פרצוף מבוהל ולא מבינה איך אני קשורה לכל זה.

אני מפקדת? של אוכלוסייה בעייתית? באיזה קטע מישהו חשב שאני יכולה להתמודד עם זה?

אני אקח לעצמי כמה שבועות להתאקלם, מנסה להגיד כל הזמן כמה שזה טבעי ההלם הזה, וזה יעבור. אני אתמודד, כי אני חייבת אבל בעקר כי אני יכולה.

הזוי לי בטירוף לחשוב איפה הייתי לפני שנה, ואיפה אני היום. איך עברה שנה אני באמת לא יודעת..קצת מפחיד. לפני שנה הייתי שמיניסטית שהעבירה את כל החג שיכורה בבית ריק של חברה הולכת ממסיבה למסיבה ומתחפשת עם עוד עשר בנות, עכשיו אני חיילת והדבר הכי קרוב שיהיה לי לתחפושת זה הערב כאלו פורים הזה של הסגל שיש בשני בערב.

יהיה בסדר..לאט לאט.

בנתיים אני רק רוצה להתכרבל קצת במיטה, לראות אנשים שאני אוהבת, להפגש איתך כבר!