אוף, הנה שוב אני כותבת עלייך.

אני כל הזמן חושבת שאולי אם הייתה ניתנת לי הההזדמנות להגיד כל מה שאני חושבת כשנפרדנו, לא הייתי מתפוצצת ככה.

המחשבות משגעות אותי. אבל אל תדאג, זה יעבור.

בוקר ולילה עוברים בשעון שלי ולא מאמינה שננת לי ללכת.

ואני נשארת להמשיך לקוות שכואב לך אולי לפחות כמו שכואב לי מאז שהלכת...