אני שונאת את זה, את התלות הזאת באהבה, במישהו שיחבק אותנו, ויהיה כאן ללילות בבית כשהחברות עסוקות.

אני חושבת שאני פתטית שהחיוך ומצב הרוח שלי בזמן האחרון היה תלוי במישהו אחר, שהוא לא אני.

אז מאוד מפתיע שאני מוצאת את עצמי שוב חסרת תאבון במיטה.

למה זה ככה? אני כועסת על עצמי, אני בן אדם ריאלי, חזק. אני מאוד נזהרת לא להפגע ולמרות זאת, נראה שזה משהו בלתי נמנע.

אני לא מסכימה שזה יפגע לי בבטחון העצמי, זה לא פייר.

אני רוצה להיות לבד, ולאהוב את זה. אני כל כך רוצה להתכוון לזה בלב שלם, לאהוב להיות עם עצמי ולנהל את הזמן שלי לפי מה שבאמת מתחשק לי

ולא להיות תלויה באף אחד אחר.

אני מאמינה שהכל זה לטובה, זאת גישה שסיגלתי לעצמי ואני מנסה להזכיר לעצמי אותה גם ברגעים כאלו.

אז הגיע הגבר שהשכיח אותך קצת, שגרם לי להתרגש שוב ולהרגיש מיוחדת ושונה, אבל גם הוא הלך.

גם הוא אמר שאני מדהימה, שאני שונה, וגם הוא וויתר. אז נכון, זה לא אותו המקרה, אבל אני לא יכולה שלא להשוות.

אני שווה אתם יודעים את זה?

אני זאת שתגרום לכם לרצות להפסיק עם הסטוצים, זאת שתגרום לכם לצאת קצת מהסטיגמטיות על בנות, זאת שההורים שלכם יאהבו,

זאת שתצחק עם החברים שלכם, ולא תחזיק אתכם קצר.

הנה, אמרתי משהו טוב על עצמי, וזה מרגיש נכון לשם שינוי.

אז אולי הגיע הזמן לפרופורציות.. לא רוצה שהמצבי רוח שלי יהיו תלויים כל כך באחרים.

לא רוצה שיעניין אותי מה אתה חושב, או ההוא, לא רוצה להכנס לווטסאפ ולבדוק מתי נראת לאחרונה ולמה אתה לא שולח הודעה.

אני קמה והולכת כשזה לא מגיע לי, זאת הבטחה שתמיד הייתה לי לעצמי ולא הפרתי אותה, אני גם לא אפר.

אז קמתי והלכתי בפעם השנייה בשלושה חודשים האחרונים. פעמיים יותר ממה שאני רגילה להתמודד איתו.

אבל אני אהיה בסדר גמור אתם יודעים? כי אני חזקה, ואני שווה, ויש לי כל כך הרבה מה להעריך בחיים.