אני רוצה מאוד לכתוב, אבל לא מצליחה להתחיל. זה דבר טוב שאני בקושי נמצאת כאן לאחרונה,

כי המקום הזה הוא מקום המפלט שלי מהעולם כשאני רוצה לברוח. וכנראה שאני לא רוצה לברוח משום מקום,

כי טוב לי פה, כיף.

אני חושבת על כל החששות שהיו לי ממש לפני השחרור. אני חושבת שהדבר שהכי למדתי מזה הוא שדברים לרוב יסתדרו מעצמם, חבל להעסיק את הראש בדאגות כי בסופו של דבר אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה.

מי חשב שאעבוד כמלצרית, ושאתקבל לעבודה שרציתי, מי חשב שאפגוש אותך בכלל.

אני חושבת שיש לי כל כך הרבה להעריך, ואני גם חושבת שאני מעריכה.

פתאום אני מבינה עד כמה התבגרתי בשנתיים האחרונות, ואשכרה עשיתי את זה, שיררתי שירות מאתגר ולא תמיד פשוט, והנה אני אחרי, ועם חיוך גדול.

איזה כיף לי.

כל דבר שאעבור בחיים יחזק אותי יותר, יבגר אותי, יגרום לי לראות דברים בצורה פחות תמימה. לפחות ככה אני מקווה.

מה שבטוח הוא, שיהיה בסדר בסוף תמיד. כבר בסדר, הרבה יותר מבסדר.

עכשיו טוב