אז מתנצלת מראש כי זה לא הולך להיות הפוסט הכי נחמד שייכתב עלייך.

אני אתחיל בלהגיד שאני אוהבת אותך, ושמחה שאנחנו ביחד - ועד כאן הנחמדות לדקות הקרובות.

אתה יודע מה מכעיס אותי?

אתה כל כך בטוח בעצמך ומלא בבטחון עצמי, שאתה לא עוצר לחשוב שאולי אתה גורם לאנשים להרגיש לא בנוח לידך, לי לפחות.

אני לא מרגישה בנוח להגיד לך דברים, כי אני מרגישה שתגיב בצורה דרמתית או שתכעס, שתגלגל את העיניים ותגיד "וואו", כמו שאתה עושה הרבה.

ואני בכלל לא אוהבת את זה שאתה עוזר לי בלימודים ככה, כי עם כל ההערכה שלי אלייך, אני מקבלת את ההרגשה ממך שאתה עושה הרבה מעבר בשבילי מאשר מה שאני בשבילך.

אתה דואג גם להזכיר את זה בכל מיני הערות קטנות ומעצבנות כאלו שאני בוחרת להתעלם מהן למרות שקשה לי.

תפסיק להגיד "איזה כיף לך" על זה שיש לי אותך, או תגיד כמה אתה מדהים או אדיר, כמה בקלות אתה יכול להשיג מישהי אחרת. זה לא חמוד שאתה אומר את זה, ולא זה לא סקסי ולא כלום. סבבה, חשוב להיות מודע לעצמך ואין ספק שיש לך הרבה תכונות חיוביות, אבל תפסיק להזכיר את זה,

אתה רק מקטין את כל מי שסביבך.

ובבקשה תסנן מילים.

יודע עוד משהו?

אתה מתהפך ממש מהר. פתאום אתה כועס או מתוסכל מהדבר הכי לא פייר בעולם ובלי שעשיתי כלום, ואז במקום להגיד לך שאתה טועה אני צריכה להגיד שאני מצטערת ולחבק אותך. לא רוצה, לא בסדר.

גם ככה אחרי כמה זמן אתה אומר שאתה מרגיש רע ושיצאת לא בסדר, אז בשביל מה?

אוקיי, ועוד משהו מעצבן - למה אתה כל הזמן מזכיר כמה שאתה יודע לנתק רגש מדברים מהר וכמה שאתה תתגבר עליי מהר במקרה ונפרד?

זה לא משהו שאומרים, זה משהו שאומרים לעצמך בלב ומרוצים ממנו וזה הכל.

אני ממש לא אוהבת את זה שבמידה ועשיתי משהו שהרגיז אותך, אתה תראה את זה כלפי חוץ גם כשאנחנו עם המשפחה שלי.

זה לא בסדר. 

ויודע עוד משהו? אתה שיפוטי. תפסיק להגיד שאתה לא שופט אף אחד, יש לך כל כך הרבה דברים רעים להגיד על אנשים אחרים ואתה ממהר להגדיר אותם ואת האופי שלהם על סמך היכרות ממש קצרה, וכמובן שזה בגלל ששוב - אתה כזה אדיר שאתה יודע לנתח כל אחד בקלות.

אתה נותן לי הרגשה שאני צריכה תמיד להרשים אותך ושהחברות שלי צריכות להתנהג בצורה מסויימת, והמשפחה.

איזה כיף שאתה בא לישון אצלי היום.