הפסיכמוטרי שלי שבוע הבא, ובמקום לחשוב אך ורק על זה ואיך לשפר את הציון שלי, אני חושבת עלייך.

והקטע הכי נוראי הוא שאני לא יודעת איך להפסיק. מה לא בסדר אצלי? למה אי אפשר שאצא מאיזשהו סוג של קשר ופשוט אחשוב לעצמי שאני רוצה להיות עם עצמי עכשיו, שאני הכי חשובה ולא אף אחד אחר.

עייפתי כבר מהמשחקים האלו, עייפתי מלהכנס לווטסאפ ולבדוק מתי הוא התחבר. אני הכי משתגעת מזה שכל דבר שקשור אליו או לכל גבר באשר הוא גורם לי להיות מאושרת, או ממש עצובה, או מהורהרת, או חסרת בטחון או להרגיש מדהים. זה לא צריך להיות ככה.

אני יודעת שאם חברה הייתה באה להתייעץ איתי על מקרה כזה, הייתי אומרת לה את הטיעונים המשכנעים ביותר, על כמה שעכשיו המבחן הזה חשוב, שתנצל את הלמידה כדי להתרכז אך ורק בזה וככה גם להתגבר עליו, שבנים באים והולכים, שהם לא מתאימים. אז למה כשזה מגיע אליי קשה לי ליישם את כל אלו?

אני הרי יודעת מה הדעות שלי ומה העמדות שלי לגבי כל סוגי מערכות היחסים, אז למה אני נגררת לזה תמיד? כל מה שאני חושבת עכשיו זה שאני רוצה שתחבק אותי, שתגיד כמה אתה אוהב את הריח שלי, שתסתכל עליי שוב ותגיד כמה אני יפה, שתגיד שאתה לא יודע מה לעשות אותי. אני חושבת על זה שאני רוצה לראות אותך מבולבל, לראות אותך משנה את דעתך לגבי זה שלא צריך לחזור אחורה לקשרים שהסתיימו ורוצה לחזור אליי.

למרות שכל אלו לא יהיו טובים ואני יודעת את זה, אני עדיין מתעסקת רק בזה.

אמרתי לך שתבוא אליי מחר, שתעזור לי קצת עם הפסיכמוטרי, ואתה ישר הסכמת, אני יודעת איזה רעיון גרוע זה. מה יכול להיות רע יותר מאשר לשבת מולך בחדר קטן כשאסור לי לגעת בך או להתקרב אלייך . ובנוסף לזה, אם נגיד גם את האמת אני יודעת שזה לא יעזור לי, אין שום דבר שהייתי רוצה שתשב איתי עליו. ובכל זאת, אני מרגישה שזו ההזדמנות האחרונה שלי לראות אותך.

שאחרי שייגמר הפסיכמוטרי גם הקשר בינינו יסתיים לחלוטין. הרי איזו עוד סיבה יש לנו לדבר או להפגש?

ולמה המחשבה על זה מפחידה אותי כל כך? הרי לא היה לי טוב איתך בהרבה מובנים, הרבה יותר פחדתי מהתגובות שלך מאשר הרגשתי בנוח, חיפשתי מה לא בסדר עם עצמי, וכמה שאני לא מספיק טובה בשבילך. זה היה ככה כל החודש האחרון, אז למה שבכלל אתגעגע למשהו כזה?

למה אני לא יכולה לקום ולהגיד, וואלה, זה לא מתאים לי, לא בשבילי, ואני לא רוצה את זה?

ואיך לעזאזל אני מסדרת את המחשבות שלי לנוסחאות במתמטיקה ולא למחשבות עלייך קרוב אליי?

מרגישה פתטית. צריכה לרצות להיות עם עצמי, כי אני רוצה, ולא כי אני חייבת.