אז חשבתי על זה.. זאת אומרת, כמובן שחשבתי על זה, כי אני הרי לא יכולה להיות קצת לבד עם עצמי מבלי לחשוב על דברים שמכאיבים לי.

כשאנשים מערערים לנו את הבטחון, פוגעים בנו, מרגיש כאלו הם היחידים שיוכלו לתקן את הנזק שנגרם. גרמת לי להרגיש לא כל כך מיוחדת בסופו של דבר, לא מה שחשבת, גרמת לי להרגיש חלשה, אחת שלא יודעת לדבר או לעמוד על שלה, אחת שמתאהבים בה ואז לא.

ומאז שהלכת, פשוט נשארתי ככה. כשאני בחברת אנשים אני צוחקת, נהנת, מבלה. אבל אז ברגע זה שאני לבד, מול הטלוויזיה, מנסה קצת לנוח, אני חושבת על דברים שאמרת, על דברים שעשינו ביחד, ואז זה קורה..אני מרגישה חלשה.

אני שומעת מאנשים הרבה שאני מישהי טובה, שרואים שאני איכותית, שאני "מישהי להתחתן איתה, זאת המחמאה הכי גדולה". אבל כל אלו לא מספקים אותי, כי אני צריכה שזה יבוא מהאחד שזה כבר לא יבוא ממנו אף פעם. והסיבה שזה לא יבוא ממנו, היא כי הוא לא חשוב מספיק. הוא מישהו שהיה, ואז נגמר, כמו שקורה לכולם בחיים.

אז למה אני לא משחררת? למה תמיד אני מרגישה שאני סוחבת איתי מטענים רגשיים ממקום למקום, כשהצד השני תמיד עובר הלאה? זה מתחיל להיות כבד.

אני יודעת שאני בת זוג טובה, אני יודעת שרואים את זה, אני יודעת שכל אחד שיצא איתי אי פעם הופתע מזה, אמר שאני מיוחדת, שצריך יותר נשים כמוני. ועם כמה שזה נשמע מתנשא, מותר לי. 

אז למה אף אחד לא התחרט אף פעם? למה אף אחד לא רדף אחריי? שלח לי הודעות, אמר שהוא רק רוצה שנפגש? למה אף אחד לא המשיך הלאה ואז גילה שאין עוד מישהי כמוני? מרגיש שכולם מתגברים עליי דיי בקלות. האקס המיתולוגי, אני יודעת שהיה לו קשה, אבל חודש וחצי אחרי הפרידה שלנו הוא התחיל לצאת עם מישהי, והם ביחד כבר מעל לחצי שנה.

הבחור השני שיצאתי איתו, אמנם היה ממש סתם, נגמר אחרי מספר פעמיים שנפגשנו, אבל גם אותו ראיתי רוקד עם בנות בבר שבוע אחרי שהכל הסתיים. ועכשיו, עד שהמשכתי הלאה, שהרגשתי שיש המשך אחרי קשר של כמעט שלוש שנים, זה הסתיים, ונגמר בזה שאני חושבת עליו, כמו מפגרת.

והוא.. טוב, הוא כבר היה עם כמה בנות, את זה אני יודעת.

אז אם אני כזו מדהימה כמו שאתם אומרים, איך זה שכולכם ממשיכים בלי להסתכל אחורה אפילו פעם אחת? איך זה שאף אחד מכם לא מרגיש צורך לשלוח לי הודעה, לבקש שאולי נפגש, לשאול מה איתי? איך זה שאני הבחורה המושלמת להתחתן איתה, אבל כזו שכל כך קל לשכוח ממנה?

ואיך אני מפסיקה להיות כזו סתומה ולחשוב על כל אלו?

לא פייר. האמנתי פעם שיש דבר כזה הגלגל הוא עגול, שמי שפגע ולקח כמובן מאליו עוד יתחרט, והצד השני לא יהיה שם.

שמי שהתנהג בצורה קרה וחסרת התחשבות עוד ינסה לחזור, אבל הצד השני לא יקבל את זה.

אני הצד השני, ואני זו שחושבת על אחר בנסיעות ארוכות, בסיטואציות מסוימות, אני זו שיושבת לראות סרט וחושבת כמה הייתי רוצה שהוא יהיה כאן לצידי, אני זו ששוכחת את כל הרע ומתגעגעת לטוב. והאחר? טוב, הוא כבר המשיך הלאה.