אני רוצה להאמין שאני לא תלותית באף אחד אחר, כי אני מאמינה שתלות היא דבר נורא. כל הקשרים שלי עם אנשים תמיד היו מאוד בריאים, בין אם זה עם גברים או עם חברות, אף פעם לא הרגשתי שאני לא יכולה להיות בלי בן אדם מסויים, גם אם הוא תפס חלק מרכזי וענק בחיים שלי.

אבל משהו מציק. אני רוצה לצאת, להינות, להתלבש יפה ולשתות, אני רוצה מוזיקה חזקה ולילות בלי שינה, אני רוצה צחוקים. אבל מרגיש שאני מוקפת באנשים שלא יכולים לספק את כל זה, או שלא רוצים. מרגיש שכולם כבדים, כלום כבר לא ספונטני, כלום לא זורם.

אני מנסה לדבר על זה, מנסה לגרום להן להבין, אבל כל אחת נמצאת בשגרה שלה ועסוקה בעיניינים שלה. אני רוצה לצעוק עליהן, כוסעמק, אני סוף סוף רווקה ומרוצה מזה, סוף סוף יש לי עבודה קבועה, אני סוף סוף באמת משוחררת אז תהיו בראש שלי!

אבל אני לא יכולה לעשות דבר כזה, כי זה לא הגיוני, ותלותי. כן, תלותי.

היום המשמרת הראשונה שלי, הלוואי שהמסגרת הזו תהייה טובה בשבילי, הלוואי שאכיר שם הרבה אנשים שכן יהיו באותה הגישה שלי.

אני רוצה לחזור להיות קלילה ומגניבה, אני קלילה ומגניבה!