אז האמת היא שכתבתי במשך שעה את כל מה שעבר לי בראש על הדף הלבן הזה, והכל פשוט נמחק ברגע שלחצתי על שמור.

שזה ממש נהדר.

רציתי להזכיר לעצמי כמה דברים, מסקנות שהגעתי אליהן אחרי כל החפירה שכתבתי כאן.

חתמתי על חוזה לפני חודש, חוזה של שנה, ומלבד לעובדה שזה מסמך רשמי וכתוב, עבורי הוא אומר מעט מעבר. חתמתי על שנה עם מטרה, שנה שמבחינתי מתמקדת בלחסוך כסף, להרוויח כסף ולהינות ממנו, לעבוד בעבודה רצינית, להכיר אנשים חדשים.

המטרה היא לנצל כל זמן פנוי שיש לי בבילויים, בחברים, בספורט שאני כל כך אוהבת, בעצמי. המטרה היא לנצל את התקופה הזו כדי לברר מה אני רוצה לעשות בחיים, מה הכיוון שלי - אבל בלי לחץ, כי יש זמן. 

המטרה להשיג את העצמאות שלי, לשפץ את הדירה שרציתי, לקנות רכב ולתחזק אותו. השאיפה היא גם לעבוד על הדברים שמפריעים לי בעצמי, כי אני יודעת שאני מסוגלת לעשות את זה ואפילו בקלות.

המטרה היא להיות חיילת משוחררת, להיות צעירה בתחילת שנות העשרים.

נשמע קלישאתי, נשמע הרבה סיסמאות שזרקתי כאן לאוויר. ויש מצב שזה נכון, אבל זה עדיין מה שעומד מול העיניים שלי כרגע, ומה שאני צריכה לזכור שהדברים נראים קצת יותר קשים, או ריקים כמו שאני מרגישה עכשיו.

צריכה להעריך את הדאגות שיהיו לי בתקופה הזו, כי תמיד יהיו דאגות וזה בסדר, ככה החיים פועלים.

אז לחייך, ולהתחיל לעבוד. החיים הם לא תקופת מעבר, הדברים לא יהיו יותר טובים כשיסתיים התיכון, הצבא, הקורס, העבודה, המשמרת. הדברים יהיו יותר טובים שנחליט שאנחנו משנים אותם.

הנה עוד קלישאה, אני אלופה בזה היום.