היי, אני לא יודעת אם אני כותבת את זה לעצמי, או לך, אבל נניח והיית קורא את זה.

אתה יודע, אני מסתכלת על הקשר שהיה לנו היום, חצי שנה אחרי הפרידה, וחושבת לעצמי שהיה טוב מאוד אבל לחלוטין טוב שהיה.

אמא שלי אומרת שאתה מקסים ואני מקסימה, אבל לא הוצאנו אחד מהשני את הטוב ביותר.

האמת היא, שחיכיתי מאוד לפגישה הזו שקרתה ביום שישי. אתה יודע כמה פעמיים ישבתי בבית ובכיתי, ודמיינתי אותנו נתקלים במקרה אחד בשני,

אני הייתי מאושרת ומחייכת ועם גבר אחר, ואתה היית מרגיש חרטה.

אז זה קרה, ובאמת שלא תכננתי, אבל יש לי גבר אחר, אחד מדהים. 

הוא מחבק אותי חיבוקים חזקים וארוכים, ותמיד יוצא מהאוטו לחבק אותי לפני שאני נכנסת לרכב, הוא מחמיא לי בלי סוף, אבל במידה הנכונה, הוא מפנק,

אכפת לו ממני, הוא אוהב אותי, ואני חושבת שאני אוהבת אותו גם.

אבל האגו, האגו הזה שלי לא מאפשר לי להתרכז בכל אלו. בגללו אני חושבת רק על השיחה שלנו ביום שישי, על זה שחשבת שזה חכם להתכתב עם החברה החדשה שלך תוך כדי שאנחנו מדברים בצורה כל כך יפה כייפית ובוגרת על הכל, על זה שלא רצת אליי בחרטה ואמרת כמה שאני חסרה לך,

האגו שלי גורם לי להתרכז בהודעות ששלחת לי בשבועות האחרונים, שאלת מה איתי ומה נשמע, ואני רק מנסה לחשוב למה שלחת אותן.

אני בטוחה בזה ללא צל של ספק שאני לא רוצה להיות איתך יותר, אני אפילו לא מתגעגעת לחיבוק שלך. המבט האפתי שלך מרגיז אותי, הפרצוף שנראה תמיד לא מרוצה.

זה נשמע מרושע, אבל חלק בי שמח שנפטרתי מזה. אני לא צריכה אנרגיה כזו בחיים שלי עם כל האכפתיות שלי אלייך.

אני לא מפסיקה לחשוב מחשבות מפגרות על כמה אתה מתגעגע אליי, אם המשפחה שלך עדיין חושבת שאני זאת שהיית צריך להתחתן איתה.

וזה לא נובע מרגש, זה נובע מפאקינג אגו מפגר שמרגיש שהוא נפגע.

כשישבנו לדבר מחוץ לבר ההוא ביום שישי, אני יודעת שניסית בעדינות לדלות פרטים על הזוגיות שלי, ולי יש קצת יותר טקאט ממך, אז מנעתי ממך את הפרטים.

אבל האמת היא?

הוא גורם לי לחייך. הוא מייעץ לי, מקשיב לי, אומר כל הזמן כמה שאני יקרה לו ואיך שהצלחתי לכבוש אותו. הוא שונה ממך בהרבה דברים, אבל טוב לי איתו.

ואתה יודע מה? מגיע לו שאתרכז רק בזה, רק בו ולא בשום דבר אחר. לא פייר שבכלל אחשוב עלייך בשום הקשר כלשהו.

לא מגיע לי את זה.

אני שמחה מהדרך בה הדברים הסתדרו, ומאחלת לך מכל הלב שתהייה מאושר, ושאני אמשיך להיות ממש מאושרת, בלעדייך.