אני לא יודעת למה אני מרגישה שזו כל כך חוצפה, או התנשאות לחשוב על עצמי דברים טובים או חס וחלילה להגיד אותם בקול.

מה שבטוח הוא שאני צריכה להפסיק עם זה.

אז הנה אני כותבת הכל מבלי לפחד,

יש בי משהו שמקסים אנשים, אני חושבת שאני מוצאת נושא שיחה עם כל בן אדם, ומצליחה גם ליהנות ממנה.

אני מרגישה כל כך מוחמאת מכמות האנשים שמתחילים איתי בזמן האחרון, רוצים לצאת איתי או שואלים עליי. 

אני רוצה להצליח להאמין בעצמי בכל דבר שאעשה, לא להרגיש כל כך לא מוצלחת. אני תמיד חושבת שיש בי איזה משהו שגורם לאנשים לחשוב

שאני הרבה יותר מוצלחת או חכמה ממה שאני באמת.

אבל יודעים מה? אולי הם לא טועים, אולי אני באמת בסדר, יותר מבסדר. אולי אני אפילו ממש טובה, ואיכותית.

יום אחד זו לא תהיה בושה בשבילי להגיד את זה, לא יידרש איזשהו רגע מיוחד של אומץ.

מתחילה מעכשיו.