לא יודעת על מה בא לי לכתוב. אבל ממש בא לי לכתוב.

אני נהנת בקורס, באמת באמת שכן. מידי פעם קשה כשאני קולטת שהמסגרת הזאת משפיעה על כל תחום ותחום בחיים שלי, וזאת קצת הרגשה של חוסר אונים שאין לי כלום לעשות בנדון ואני פשוט צריכה לקבל את המצב.

בנתיים, כשאני מסתכלת אחורה אני בשוק שבאמת כבר סיימתי טירונות ועברתי את רוב הקורס.

שבוע הבא אני סוגרת שבת, אבל כשאני אחזור הביתה אחרי שבועיים אני באמת אוכל להגיד שסיימתי גם את ההתמקצעות, ונשאר רק הסוף.

אני מפחדת מהסדיר, אני לא יודעת לאן אני אגיע. אבל מצד שני כל כך בא לי כבר להפטר מהמשמעת המטורפת הזאת. אולי זה יקל עליי קצת כשאני באמת יוכל להיות עם טלפון, ללכת לשירותים בלי לבקש אישור, או לאכול כי אני רעבה ולא כי מכריחים אותי.

חוץ מזה שמעניין אותי איך זה יהיה, אם אני אהנה מהשירות שלי, אם אני יאהב את התפקיד.

בכל מקרה עכשיו אני בבית.

הלוואי שהייתי יכולה פשוט להרגע לגמרי ולהפסיק קצת לדאוג.

כיף במיטה