צובט לי בלב ואני מתנהגת ממש באדישות. לא מרגישה שאני מאוכזבת כבר כי כאלו אין ממה יותר

ברגע שאני חושבת על זה שדברים עוברים מהר וצריך לנצל כל יום אני נכנסת ללחץ ולא מרוצה משום דבר שאני עושה.

בנתיים אני מנתקת קשר עם אנשים שהיו קרובים פעם, לא בכוונה אלא פשוט כי הפסקתי להתקשר או לשלוח הודעות וזה גם לא מפריע לי כל כך, אני לא מתגעגעת.

אני מרגישה שיש לי מלא צלקות שניסיתי להדחיק את קיומן כדי לא לשבת בבית ובכל זאת לצאת איתם. אבל מה לעשות, לא מצליחה לאהוב אותם באמת כמו פעם, לא מצליחה לסמוך עליהם ולשכנע את עצמי לצאת איתם רק כדי לעשות וי ברשימה.

קצת נמאס להגיד, אבל אני יודעת שדברים ישתנו.

הכל טוב עכשיו, אני עובדת הרווחתי כבר 900 שקל! התחלתי שיעורי נהיגה, ומחר אני נוסעת לאילת

מקווה שאלו יהיו ארבעה ימים כיפיים ופחות רגועים. נמאס לי לנוח..