אז בחרתי לכתוב דווקא עכשיו, עם הבגדים המסריחים מסיגריות, האודם שפתאום מציק, הנעליים שעדיין עליי.

בחרתי לכתוב עכשיו, אולי ככה זה יצא הכי אמיתי, בלי פילטרים ובלי עריכה..בלי לחשוב.

אני בן אדם של אנשים. אני אוהבת להיות מוקפת באנשים סביבי, מעריכה את הלבד שלי אבל יותר מעריכה את הביחד. וזה לא טוב, לא טוב בכלל. כי זה הופך אותי לתלויה באנשים אחרים ובמצבי הרוח שלהם..וזה לא צריך להיות ככה.

מרגיש לפעמיים שהבטחון העצמי שלי תלוי יותר מידי בכל מי שהוא לא אני. העיניים שלי נעצמות עכשיו..אני רוצה להכנס למיטה, רוצה לישון הרבה ושינה איכותית, כזו שלא הייתה לי כבר כמה ימים טובים. אבל אני הכי רוצה, מישהו שיחבק אותי עכשיו.

אלכוהול מטומטם. למה אתה טוב? סתם מקצין כל דבר..בגלך שלחתי הודעה עכשיו למי שלא הייתי צריכה. בגללך אני חושבת פתאום על ההוא שכבר מזמן לא כאן, ועל האחר שכבר המשיך הלאה.

מה נסגר?

אני רוצה להיות תלויה אך ורק בי, לעשות אך ורק מה שאני אוהבת. להרגיש מלאת בטחון עצמי כי אני אוהבת את איך שאני נראת באותו היום ולא אף אחד אחר. אני רוצה להאמין שהאופי שלי כובש, ולא כי אמרו לי. רוצה לסמוך על שיקול הדעת שלי מבלי לרצות לשתף אחרים.

רוצה יותר אני..יותר נכון, רוצה לרצות יותר להיות אני. כי כרגע? טוב כרגע כדאי שפשוט אלך לישון לפני שאתחרט על עוד כמה דברים.