It's a little bit funny, this feeling inside

היי, יש לי חרדות 

כל פעם בצורה אחרת

הייתה תקופה שזה היה בא בשיעורים בשיא הכוח

הייתה תקופה שזה היה מעיר אותי לפנות בוקר

ורוצח לי לא רק את הלילה, גם את כל היום

ועכשיו הינה.. חזרתן

״חרדות חדשות? נעים להכיר, אני ____, כן, הכרתי כמוכן בעבר״

״איך אנחנו משפיעות עלייך פיזית?״ הן שאלו אותי בנימוס יתר

״לא נורא כל כך, תודה ששאלתן.., קצת קושי לנשום, בחילה,

סחרחורת, לחץ, מתח, מצב רוח גרוע, ציפייה לנורא מכל שיבוא, בכי״

״וואו, ייחודי״ הן אמרו והמשיכו ״ו.. איך החברה מקבלת את זה? 

את מספרת למישהו?״ 

״בודאי!״ אני עונה ״אני מספרת! אבל זה כנראה קורה יותר מדי אז אם הבית שלי

אומרת שהיא כבר לא מאמינה לי יותר כי אני רק רוצה להשתחרר מבית ספר!״

הן מהנהנות ואומרות ״כן? ומה עוד?״

״מאיימים להעיף אותי הביתה, האחות של בית ספר רוצה לדבר איתי אחרי שאמרו לה 

שכל שני וחמישי אני רוצה להשתחרר, לא לוקחים אותי ברצינות.. כאילו אני חוטפת אתכן 

בכוונה, כאילו לא באתן לבד.. תגידו להן שבאתן לבד״

אחת משפילה מבט והשנייה מביטה בי בחצי חיוך, לא ידוע איזה, חיוך סימפטי או חיוך מרושע

ואומרת ״אנחנו מתנצלות מתוקה, לא נוכל להגיד להן..״

פה נגמרה השיחה

״חרדות, נעים להכיר״