It's a little bit funny, this feeling inside

זוכר איך שהבטחנו בלי לדעת 

מתי ואיך נחזור להפגש

נדמה שרק אתמול

אבל השמש כבר שוקעת

אולי זה רק הלב שמתרגש

אני ובת זוגתי נפרדנו

אחרי שמונה חודשים

נושכת את השפתיים 

לא בוכה

בכיתי כל הימים האלו

גם בדרך לתחנת האוטובוס

דיברתי אלייך כאילו את שם

כאילו את מולי מקשיבה בשקט

אני לא יודעת מה עשיתי ! 

אם צדקתי או טעיתי 

אם אחזור אלייך, אולי זה יעשה רק רע

ושוב נפרד במהרה ושוב אחייה את כל הסיוט הזה מחדש !

אני רק רוצה להגן עלי, עליך, עלינו

וכמו סתומה לא מפסיקה לחשוב עלייך 

לא מפסיקה לבכות

לא מפסיקה לכאוב

וזאת אני זאת שנפרדתי

אז למה בעצם אני מרגישה ככה 

ולמה אני רוצה לשכב לצידך יותר מכל דבר אחר ?

למה

זוכר איך שהלכנו דרך קבע

לאורך הרחוב המתרוקן

דבר לא השתנה 

רק פה ושם דוהה הצבע

אולי זה רק הלב שמזדקן