|
| 8/2016
אתה.
אני לא אשכח איך הייתי ילדה תמימה בכיתה י"א ואתה, אחד החתיכים של היישוב, בחרת בי. למרות שהיית כבר בסוף השירות הצבאי, נפגשנו אינספור פעמים עד שהעזת לנשק אותי. פגשת את ההורים שלי ואני היתי פחדנית מדיי אז ברחתי מכל זה.
במשך 8 השנים הבאות לא הפסקת לשלוח לי הודעות בחגים. להתעניין, לשאול. אפילו סתם לשלוח ברכה ארוכה של מזל טוב. ואני בתמימותי חשבתי שזה הכל מידידות, גם היתה לך חברה במשך פאקינג 4 שנים, אז היה לי ברור מאוד ששכחת.
לפעמים אני חושבת שזאת קארמה רעה שמקיפה אותי,
כי כמה ימים אחרי שנשבר לי הלב אתה היית שם, ודיברנו ונפתחתי. ואז גם נפגשנו, ונישקת אותי. ושוב ברחתי.
אולי מגיע לי כי לא ביקשתי ממך סליחה על השנים האלה וכי לא ידעתי, אבל שיחקתי בך.
וידעתי שאתה בכלל מחפש עם בנות משהו רגעי, ואיתי התעקשת והתעקשת.
יום אחד אמרת לי שכבר שנים שאתה מחכה, ושזה לא משנה אם יש תור של בנות, אתה תמיד מחכה שאני אהיה זו שתגיע. ורעה שכמותי אמרתי לך שגם לי יש מישהו שאני מחכה שיגיע לתור. שלכולם יש.
ואיך נפגשנו אחרי שנים ואמרת לי שהשתניתי ממש מבחינה חיצונית. ואז גם ידעת לקרוא אותי ולהגיד - התכוונתי שהשתנית, אבל ממש לטובה.
אולי באמת מגיע לי להיות לבד, אני יודעת שירשתי תכונות בלתי הפיכות ושאתה היית רק אחד הקורבנות.
יותר קל לי לתת להם לשחק בי, מאשר לפגוע באנשים מדהימים כמוך.
|
|
|
|
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
