נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

כלכך קשה להתקבל לשם.

אני הלכתי לעשות את המבחנים , את הראיונות , את הראיון הכללי , התרשמות משנים קודמות...

כולן רק חולמות להגיע לשם , כמוני עשו את כל השלבים כדי להצליח.

"זה בשבילך" אבא הניח מכתב על שולחן בכתיבה שלי.

עזבתי לרגע את עיסוקיי מכתיבת הסיפור שלי ופניתי לפתוח אותו.

שלוש מכתבים היו בפנים. 

אחד שרושם על הויי המקום , אחד שרושם על תשלומים והשיגים . והשלישי - כולו ורוד מעוטר ומושקע , עליו מודפס שמי ביחד עם שאר הברכה . מכל המילים המאחלות שקראתי יכולתי לומר זאת במילה אחת . "התקבלת".

אבל אני לא הרגשתי כמו הדף , בעיקרון הייתי צריכה לפתוח ולצרוח משמחה , להודיע לכל העולם על זה.

אך כל מה שנותר לי הוא לשתוק ולנענע בראשי,חוזרת שוב ושוב על המילים.

המכתב הזה אומר , יש לך הזדמנות פז לממש את חייך . אך להיות רחוקה מאנשים יקרים לך כמו חברות ומשפחה.

או לזרוק את המכתב כאילו לא קרה כלום , לא להתקשר ולאשר את הגעתי לשנה הבאה. ומי יודע כמה ייסורי מצפון יהיו לך שהשארת את חייך באותו הקצב.

יש לי עשרה ימים בדיוק לבחור לי את המשך המסלול שלי.

בהצלחה לי...